כמה פעמים אנחנו נכנסות למקום בו אנחנו שואלות את עצמנו למה???
"למה זה קרה לי, למה עשיתי את זה , למה זה טוב לי…למה אתם רבים??,
למה מה שאני רוצה לא קורה לי…?"
היום אני רוצה להפנות אתכן לשאול "למה" מסוג אחר! למה של משמעות…
כשאנחנו שואלות למה זה קרה לי – אנחנו מתווכחות עם המציאות, עם האמת, עם מה שיש.
כל דבר שקורה לנו קורה לנו לטובה ואפשר ללמוד ממנו.
הוא אולי שונה ממה שרצינו ומהדרך אליה כיווננו אבל הוא בא ללמד! להבין! להתפתח!
בחופש הגדול האחרון חוויתי קושי גדול עם הילדים שלי.
שני בנים. אינטנסיביות שאני בטוחה שכל אמא בחופש גדול מכירה
וגם בן זוגי במילואים ובקושי עזרה .
עד כאן כולנו חוות את זה, מבינות את זה, לוקחות את זה ב"אוף" קולקטיבי…
היום, חודשיים אחרי ועוד אחרי חופשת חנוכה שנגמרה היום,
אחרי עוד שבוע אינטנסביבי כזה, אני כבר רואה כמה עברתי. כמה אני אחרת.
אני מרגישה ששיניתי תדר (יש יגידו התבגרתי..). אני לא רואה את זה כתקופה קשה
או בדרמה גדולה של כאוס בבית או כמקום שצריך להתמודד איתו ולהבין את הילדים וכו'..
בתדר הנוכחי אני רואה את עצמי ואת הילדים ממקום גבוה יותר, פרופורציונלי יותר.
אני מבינה את עצמי יותר, אותם יותר.
משהו בהיר נפתח שם ומשרה שלווה על הכל.
אני בתחושה שיש זמן לכל דבר, תחושה של אמונה גדולה בכל מה שאני רוצה.
אושר. שלווה.
אם לפני כמה חודשים, כל ריב שלהם נראה לי רעש, בלגן והמון כאוס בבית
היום אני רואה בזה השתובבות או חוסר ידע שלהם לפתור את המצב..
כל מחשבה שלי על "אין לי זמן לזה" או למה זה לא יכול להיות אחרת – נעים ושליו..
מוחלפת ב"יש לי זמן לכל דבר" והנה יש לי הזדמנות ללמד איך כן עושים דברים..
היום יש בי תשוקה גדולה מאוד להיות איתם. ללמד. להיות נוכחת. להעניק.
יש בתוכי אושר פנימי אישי שלי שפשוט עובר הלאה באנרגיה אליהם ומשפר
את כל המצב וכל התמונה ביחסים שלנו.
אז איך יוצרים אושר פנימי כזה? איך מעבירים אותו הלאה?
- אחד הדברים שעזרו לי בתקופה הזו היא הידיעה שלי שעליי לתת קודם כל ובקנאות ממש – לעצמי!גם בחופש לא לוותר על הריטואלים שלי (שחייה, כתיבה, מדיטציה, מיקוד במה שטוב כל יום)
כי מהמקום בו אני מפנה אנרגיה לעצמי, יש לי סבלנות, ערנות, אנרגיה טובה
לפרש את האירועים ומה שקורה סביבי. שם יש מקום גדול של תדר טוב
של ראייה של ה"יש", של הנאה.
אני רואה כל כך הרבה אימהות נותנות לעצמן להיות במקום אחרון.
לא מעניקות מספיק לעצמן, לא מבינות את הקשר של זה לקושי שלהן
או לכל הדברים שחסרים להן כרגע בהווה.
עלינו להבין כמה ערך זה יכול לתת לכולם.
וזה לא יחכה אחרי ש.. או כש… אלא זה הכרחי עבורך עכשיו!!
- ראיה של המצב ושלנו כל אחד בפני עצמו- מגבוה!
האם באמת כרגע ריב או חוסר שביעות רצון שלהם קשור אליי? צריך לגרום לי לדרמה? - ההבנה שכל מה שקורה לי קורה לי וסביבי קורה לטובתי ובא להראות לי דרך וכיוון.
אם בכל ריב שלהם אני מתחרפנת , אני למעשה מתווכחת עם מה שהמציאות באה להגיד לי..
במקום זה אני שואלת את עצמי מה התפקיד שלי כאן? - ההבנה של מה שאני רוצה באמת!
תוך כדי האוטומט שלנו אנחנו לא מבינות למה חשוב לנו להפריד בריבים שלהם
ומה בכלל אנחנו כן רוצות ולא רק מה לא..
בקשר לילדים:
אני רוצה קשר משתף, מכיל, מבין, פתוח, אוהב וחם.
אני רוצה להיות בו לומדת ומלמדת, קשובה ומכילה, חמה ומשתפת. - וה – שאלה – למה???
למה זה חשוב לי שלא יריבו או שנהיה חברים ונהנה יחד?
למה זה חשוב לי לשנות את התדר בבית?אני רוצה את זה כי אני רוצה להנות מהם כאן ועכשיו
כי אני רוצה תשוקה גדולה להיות איתם ולחוות אותם כי הימים האלה לא יחזרו
כי עכשיו אנחנו בונים את הקשר בינינו
אני רוצה את זה כי הם מורים גדולים ואני רק יכולה להסתכל ולהנות
כי ההנאה הזו מילדות היא אדירה והיא היא העסיס של החיים הנפלאים האלה
כי הקשר שלנו משתנה ונע כל הזמן ואני רוצה לאפשר תקשורת ולפתח אותה עוד.
ברגע שעשיתי עבודה עם עצמי והבנתי את עצמי לעומק, יכולתי להעביר את זה הלאה
ע"י זה שפשוט חייתי את התדר הזה. את כל היופי שסביבנו. את היופי שבכל אחד מהם.
אני לא מדברת על התנהגות כזו או אחרת כלפיהם אלא פשוט על תשדורת פשוטה ונקייה
שטוב לי עם עצמי וטוב לי איתם ומכאן הכל אפשרי והכל יכול לקרות.
הנה חג האור נגמר ואני יודעת שהאור האישי שבתוכי זוהר גם עבורם
ושהאור שלהם עובר הלאה למי שסביבם ואליי כמובן 🙂
ושכשאני מתווכחת עם המציאות הזו – אני מתווכחת עם האור שלהם
ואני- אני כל כך אוהבת אור! אז אני בוחרת לתת לו להאיר על כולנו גם ע"י כתיבת שורות אלה..
שיהיה לכולנו המשך אור נפלא!
אשמח לקרוא כאן בתגובות למטה – מה האור הפנימי שאת בוחרת להעביר הלאה לסביבה שלך ולילדים שלך?
ולמה כדאי לכתוב?
בעצם זה שתכתבו – תשדרו כבר לתת מודע שלכן מה האור שאתן מעבירות הלאה
ותצרו מציאות חדשה והוראה למוח על מה להתמקד!
יעל יקרה!! אני אמא לילדה בת 10 ,הבעיה הגדולה היא שאני חייבת להיות בשליטה כול היום ,זה אומר שאני חגה סביבה ויודעת כול מה קורה לה ולוקחת הכול ללב .
עד כדי מריבות עם בני משפחה בעקבות ריבים של הילדים .
אני מתערבת בכול דבר ,אחותי אומרת שאני שוטר!!
יעל,אם את יכולה לעזור לי לצאת מהלופ הזה אשמח לשמוע ממך במהרה .תודה רבה עופרה
עופרה יקרה,
אינני מנחת הורים וגם לא מתיימרת להיות.
את הדרך שאני עושה ומלמדת אני עושה על עצמי בלבד.
כשאת בוחרת להיות השולטת על חייה של ביתך, את בעצמך רואה את הכאב שנוצר
זו דרך בה בחרת ויש בה כמובן גם רווחים (אחרת לא היית הולכת בה) אבל יש בה גם מחיר כבר.
המחיר הכבד הוא לא רק הסכסוכים אם כי גם חוסר האמונה שלך
חוסר היכולת לסמוך על מה שיגיע והיכולת שלך להתמודד עם הדברים.
חישבי מה המסר שאת מעבירה אליה, מה המסר שאת מעבירה לעצמך?
תודה על המאמר הנפלא.מהמקום הזה קורים הרבה דברים טובים בקשר שלנו עם הילדים ובזוגיות.המקום של לשחרר ולקבל.
אכן שחרור וקבלה שלנו ושלהם!
הדגש הוא גם עלינו. אנחנו נוטות לשכוח את זה.. 🙂