ממש לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב את הפוסט הזה.
ממש לא יודעת איך להבהיר את הנקודה הזו שיש לי בראש והיא כל כך חשובה להעביר הלאה לכל אימהות העולם!!
נכון, לא רק לאימהות אבל לאימהות במיוחד.
נניח, רק נניח שצעקת על ילדיך.
נניח שגם שיתפת בזה חברה והיא נזפה בך על זה.
בום. תחושה קשה. קשה פעמיים 🙂
ביקורת. לא, לא זאת של הסביבה.
שלך!
נכון, כולנו חוטאות בזה וחבל (הרי לחברה לא היינו מתייחסות ככה נכון?)
אבל שימו לב לדקויות. זה הרבה מעבר לזה.
הביקורת הזאת שלנו על עצמנו מתרחשת בסתר! והיא כמעט אוטומטית.
הרבה פעמים המקרה הוא מקרה. האירוע הוא אירוע
זה קשה. את נכשלת. פוגשת קושי, עלבון, מרגישה לא בסדר.
קשה להיות לא בסדר. קשה להודות בזה.
קשה התחושה שהיית רוצה אחרת עבוןר עצמך, עבור הסביבה שלך.
האירוע הזה הוא "חץ ראשון" כמו בימים של פעם שנלחמו בחצים.
החץ הזה ייפגע בך. זה בסדר. זה טבעי. צעקת ולא רצית "להיות כזו". לא נעים.
השאלה מה את עושה אח"כ!
וכאן הנקודה הקריטית!
מה שרובנו עושות הוא כבר ה"חץ השני"!
חץ שיכול להרוג, חץ קטלני וקשה בו אנחנו לא מרחמות על עצמנו.
כאילו מתוך הקושי של האירוע אנחנו חייבות לצאת רק בדרך אחת!!
רק דרך השתלחות חסרת רחמים בעצמנו כי רק ככה נלמד.
לביקורת הזו מתווספים עוד ועוד חיצים עם עוד מחשבות מעכבות, לא מקדמות וגם לא נכונות
הם מלוות ברגש קשה של כעס עצמי, אשמה, אכזבה, פחד.
"איזו מן אמא אני. מסכנים הילדים. איזה מסר אני מעבירה להם,
כמה אני מנסה ולא מצליחה, הכל אני לא מצליחה, אני לא בסדר, נמאס לי מעצמי וכן הלאה…"
ברור לכן מה אותה אמא מזמנת לעצמה הלאה? מה היא משדרת?
היא מזמנת עוד קושי וגם עוד ביקורת.
מתוך גלגול של מחשבה שלא נגמרת אנחנו מסיקות הרבה על עצמנו
וזה לאו דווקא נכון.
אפשר לעצור הרבה קודם!
חץ ראשון הוא טבעי, קורה.
קושי וכישלון הם חלק מחיינו ואנחנו יכולות להקל קצת על עצמנו.
החץ השני כביכול בא ללמד אותנו, לשפר אותנו.
אנחנו באמת חושבות שככה אנחנו צריכות אותו??
מה שמפריע לך הוא לאו דווקא המקרה עצמו
אלא הביקורת שבאה אחריו. החץ השני!
הוא זה שמפיל בסוף.
אפשר ללמוד מהמקרה, לסלוח לעצמנו ולהחליט אחרת
טעית? עצרי! אפילו תכעסי אבל אל תמשיכי הלאה!
תחשבי- מה זה בא לדייק לך? מה את רוצה ללמוד על זה הלאה?
איך היית נוהגת אחרת? מה היית ממליצה לחברה?
ועזבי את כל השאר. לא ככה חייבים ללמוד…
אשמח לקרוא מקרים בהן עצרתן בדרך, לא נתתן לחץ השני להיכנס, ואיך זה הרגיש אח"כ?
זה לא קל אבל אפשרי ועניין של מודעות 🙂
יעל היקרה!
תודה על העיסוק בנושא כה עדין וכאוב בעיניים מלאות חמלה…
תודה על מתנת השבת ששלחת לי.
בדיוק השבוע מצאתי את עצמי יורה חץ שני כלפי עצמי, "שוכחת" את חשיבותה של החמלה העצמית… לקחתי את הדיסק שלך על כוחן של מחשבות, והרגשתי כיצד הרוגע נולד בי ובאורח פלא גם החמלה נולדה מחדש…
נאמר בתהלים "יצא אדם לפעלו ולעבודתו עד ערב" – כלומר האדם יוצא כל יום מחדש לעבודתו הרוחנית כדי להפוך את המר למתוק ואת החושך לאור..
זה לימוד שאינו מסתיים לעולם.
דלית יקרה,
אני מאוד מאמינה שאלה שיכולים הכי לעזור לנו בעבודתנו הרוחנית הם הילדים! ואכן איתם זה יום יום.. 🙂
יעלי, כתבת כל כך יפה.
יש תחומים מסויימים בחיים שלי שבהם למדתי לשים לב לגלגולה של מחשבה, ולעצור את הביקורת העצמית, עד כדי כך ש"מה אגיד לחברה טובה" כבר כל כך טבוע בי שאני אפילו כבר לא שמה לב לתהליך הזה.
אבל ישנם תחומים אחרים שבהם כל כך קשה לעצור את הביקורת הזו… במיוחד בזמנים שבהם המדרגה בה אני נמצאת משתנה, אבל החשיבה שלי לא כזו מהירה, וטרם הסתגלה. ואז הביקורת חוגגת.
זו עבודה תמידית…
נכון מיטלי זו עבודה תמידית כי ברגע שהגעת לרמת מודעות גבוהה מתחילה עוד אחת גבוהה יותר!
ושם שוב עלולה לעלות ביקורת.
תודה ששיתפת
הי יעל מאוד נכון מה שרשמת.אני עובדת על עצמי כבר שנים מרגע שנהיתי אמא . היתה לי בעיה עם הבת הגדולה שלי . כל דבר שעשתה עצבן אותי . בגיל שנתיים הייתי בוכה כל יום ,מאחר שהייתי כועסת עליה ואז מייסרת את עצמי. עם השנים נרגעתי קראתי חומר , התייעצתי עם הגננת שלה ,ועשיתי עבודה עם עצמי . אני לא אגיד לך שאני לא כועסת היום אבל הרבה פחות .ובנוסף אני לא מייסרת את עצמי כל כך הרבה אלא מסתכלת על ההתקדמות שעשיתי ועל השינוי שעברתי . אני כמובן לא שוכחת את העבר אבל שמחה על ההווה והעתיד שמחכים לי . אור ואהבה לכולם .
שרון הזכרת כאן דבר חשוב כל כך!! לראות את מה שכבר עשינו! את הדרך, את ההתקדמות.
אור ואהבה לך בעצמך! קסומה!
הי יעל
רק רציתי להגיד ״שאפו״ על החומרים שאת שולחת
אני נהנית מאוד לקרוא…
גם ההרצאה בשקטי היתה מעולה
סופ״ש נעים ושוב תודה!
הי,
יש לי "קושי" עם הנחות יסוד במאמר, כמו:
"קושי וכישלון הם חלק מחיינו ואנחנו יכולות להקל קצת על עצמנו."
אני לא מסכים עם קושי וכישולן כחלק מחיינו. בכלל לא.
לטעמי, בחירת המילים השגויה מנציחה את הקושי והכישלון.
נוסח חליפי:
החיים מלאי הפתעות ונסיונות, ומכולם אפשר ללמוד ולהשתפר.
אני גם לא רואה שכעס יכול לשרת אותנו… הכעס מעוור ואינו פרודוקטיבי….
אני מציע פשוט להקשיב לעצמנו… לחשוב לפני שאנחנו מדברים ומגיבים, במיוחד כלפי נפשם הרכה של הילדים.
ולא, אני לא חושב שצריך לאפשר לילדים התנהגות שלא עולה בקנה אחד עם הערכים שלנו, עם רצוננו שיהיו בני אדם, נדיבים, אכפתיים, מתחשבים…
אני אומר נפשם הרכה של הילדים משום שיש לנו השפעה עצומה עליהם, וממש, אבל ממש, לא כדאי שיקחו איתם את ההתנהגות העצבנית והכעוסה שלנו.
הרעיון שהחץ השני קטלני… נראה לי נכון וטוב שנטפל בזה, וטובה שעה אחת קודם.
תודה
דורון
תודה דורון דיוקים והבהרות תמיד מקדמים אותנו הלאה!
לא תמיד אנחנו מצליחות להקשיב לעצמנו לפני שאנחנו מדברות ומתנהגות
וכן, הנפש הרכה הזו היא בדיוק מה שגורם לרגשות האשמה לצוץ.
אנחנו בלמידה…