כנראה ברוח החופש הגדול יש משהו שהוא במיקוד שלי כבר תקופה.
אנחנו יכולות להיות נשות עקרונות. אנחנו צודקות, זה חשוב, זו "האמת…"
השאלה באיזו אוירה אנחנו עושות את הדברים. באיזו אוירה אנחנו מעבירות את המסר.
אני מאוד נזהרת לא לשפוט אף אחת. לא לראות משהו ומבחוץ לחשוב שאני הייתי עושה אחרת.
ראיתי אותה בשכונה שאני גרה בה. כועסת על הבת שלה שחייבים להגיד את האמת ולא משקרים!
היא אמרה את זה בכעס, בצעקות, כמעט השתוללות.
היא "צודקת" ואני לא שופטת גם את הדרך שלה. אי אפשר לדעת מה עברה קודם ואיזה דאגות יש לה בראש.
הוא אמר לה ולילדים כל הזמן שצריך לתת,
"למה לא נתת לה?" נתינה היא ערך חשוב אבל האוירה חשובה יותר!
מה האוירה בבית שלך? איך את אחראית על זה עבור עצמך? עבור הסובבים אותך? 
מדליקה נרות? מפזרת ריח? משקה עציצים? פרחים? צבע?
לאוירה יש ביטויים רבים והיא אחראית על הרבה תדר תת מודע שלנו, על המצב רוח.
אנחנו אחראיות על מצב הרוח שלנו ויש לנו יכולת להיות אחראיות על האוירה.
כבר כמה זמן שאימצתי עיקרון של לא להיות צודקת אלא להיות חכמה ולהחשיב את הדרך – את האוירה!
בכל אימון אני מדליקה נרות עבור האוירה שבחדר, עבור המרחב שבינינו.
בערבים אחרי שהילדים הולכים לישון אני מדליקה נר, אני מביאה שתייה, מסדרת קצת (לא מנקה..)
בהעברת המסרים שלי לילדים, לבן זוגי ובכלל אני מתכווננת (עושה כיוון) מראש באיזו דרך אעביר את המסר.
לא תמיד זה מצליח לי. לא תמיד זה מודע.
אני כבר יודעת לעצור את הביקורת העצמית. ללמוד!
גם אם כבר טעיתי ואני באמצע קריזה אפשר לחשוב בדיעבד, אפשר לתפוס את עצמי תוך כדי וכל פעם להשתפר, לשנות.
חשוב לעצור ביקורת אם פיקששנו. אנחנו בלמידה!
אגב, העיקר האוירה- לא רק לילדים. לעצמי (האם היית מתחייסת לחברה כמו שאת מבקרת ומשתלחת בעצמך?), לחברות שלי, לבן זוגי.
הנה תרגיל בוידאו שמקבלות מנויות האתר שלי ויש בו טריק חמוד שיכול לעזור למודעות היומיומית שלך:
אשמח לקרוא תגובותיכן – כאן או שם.
סופ"ש נעים!
אני