קושי הוא חלק מחיינו. בד"כ אנחנו מתייחסים אליו כמשהו רע שקרה לנו. קשה לי מה עושים? העשייה, המירוץ, המשימות והמטלות הפכו את החיים למורכבים יותר וכשהמיקוד הוא על העשייה, איתה מגיע גם הקושי. נדמה שבחיינו כנשים וכאימהות, בגלל הרצון שלנו לקחת אחריות על הכל, לרצות 'גם וגם וגם' בכל תחום ולנסות לעשות את הכי טוב […]
"עכשיו גם אני" – 10 טיפים לחשוב גם על עצמך באימהות שלך: אחד הדברים שהיו קשים לי באימהות הראשונית שלי היה הפער האינטלקטואלי ביני ובין ילדי. במשך השנה וחצי הראשונות מאוד נהניתי לעשות עם בני הבכור הכל, התלהבתי יחד איתו מכל דבר שעשה וגילה. כמו שאומר השיר- זו ילדותי השנייה! לאט לאט, איבדתי עניין, הבנתי
בואו נשים את זה על השולחן. החיפוש אחר איזון בית ועבודה ( (WLB הוא הנושא הכי בוער לאימהות בחיים המודרניים המורכבים. נדמה כי זה נושא המאגד בתוכו את כל בעיית הנשים, האימהות בעידן שלנו. איך להספיק הכל? איך לשלב את המרכיבים החשובים בחיינו- ילדים והגשמה (עניין/ ביטוי/ חברה..) ו… להיות מאושרות. לא לחוש במירוץ מתמיד
המירוץ של החיים, העומס, הרצון להספיק, הרצון להיות טובה, לספק את הציפיות שלי, של הסביבה, חוסר הזמן, פעילות מהנה שהופכת למטלה..ריבוי המטלות כבר אמרתי? בשל העומס הרב בחיינו ואצל אימהות בפרט, מרכיב ההנאה מהרגעים הקטנים, מהדרך ומהחיים- מצטמצם. ומה קורה אז? אנחנו תופסות פעילות מהנה כמפריעה והיכולת שלנו להוקיר רגעים ולהיות נוכחות בהן- הולכת וקטנה.
מה זה שחרור בשבילך? מה אם יכולת היית משחררת עכשיו? איזו תמונה עולה לך בראש בנוגע לשחרור? בהרבה מתהליכי האימון שאני מלווה מתאמנות עונות שיש להן רצון לשחרר לחץ, שליטה, דאגות, ציפיות, אמונות, מחשבות. הרבה מהדברים נוגעים לזוגיות שלנו וגם לשאיפות והציפיות שלנו מעצמנו. בד"כ מיד מגיעה שאלת השאלות- "אבל איך?" אני מאמינה שיש דרך
זה אחד הפוסטים החושפניים ביותר שכתבתי. משהו בי בער לכתוב את כל מה שהיה לי להגיד. 3 שבועות לפני שנכתב, כתבתי פוסט על "איך קמים מנפילות בקלות". מה שלא ידעתי אז הוא שאזדקק לו כ"כ כמה ימים אח"כ. הייתי בבדיקת הריון שגרתית אצל הרופאה שלי כשהיא בישרה לי שאין דופק לעוברית שלי וגם לא מי
באחד הימים הייתי במסיבת צחוק שאירגנתי לבנות המועדון VIP שלי. צחקנו כל כך הרבה מהלב שזה שיחרר לגמרי מועקות של הימים האחרונים מחשבות מיותרות ודאגות. זה הוביל אותי להבין כמה רציניות אנחנו לפעמים כאימהות וכנשים בעולם המודרני. כשרציניים מדיי – תת המודע תקוע וקשה להגשים משהו ממקום כזה. זה מנוגד לחוקי הייקום! רצינות (דאגה ויותר מדיי
ביקשתן ממני לדעת איך אפשר להכניס שלווה ליומיום שלכן. אין כמו אימהות לדעת עומס מהו ובמיוחד בימים כאלה. אז החלטתי כל יום חמישי לשלוח לכן השראה בשבועות הקרובים. והיום אני רוצה לדבר על דרמה והתפקיד שלה עבורנו. אפשר להגיד שתמיד הייתי דרמתית 🙂 יודעת לספר סיפורים מאוד עסיסיים, רואה כל דבר בהגזמה, חווה את החיים
איך מעלים את הביטחון שלנו בעצמנו? את תחושת הביטחון הכללית? השראה של יום חמישי היא אמרה לי שלא מעריכים אותה בעבודה, שהיא מחפשת מילים טובות, משוב שיראה לה כמה היא טובה כשזה לא מגיע- הביטחון שלה יורד! זה טבעי לבקש הערכה, שבח ואהבה. כולנו זקוקות לביטחון. יש ימים של רצון בביטחון עצמי. יש ימים של רצון
ספרים גבירותי, ספרים ~~~~~~~~~~~~~~~~~~ אני יכולה למצוא השראה בכל דבר- אני אוהבת לעשות את זה בהקשבה להרצאות, ראיונות, מאמרים ובגדול – מילים שמתחילות להניע אצלי את הגלגלים. הפעם, החלטתי לגשת לזה מכיוון אחר ולהשתעשע קצת, ומקווה שגם אתן תיהנו. הרבה פעמים (ולאחרונה ממש על בסיס יום יומי) אני מתעוררת בבוקר עם מחשבות של הלילה, של
חוסר השלווה שלנו מורכב מ – חוסר קבלה של המציאות כפי שהיא מחשבות על איך אנחנו היינו רוצות שיהיה והבלבול בין שניהם 🙂 לפעמים אנחנו מחליטות ש -"ככה אני רוצה!!" אני רוצה שבן הזוג יגיע הביתה ב – 18:30! אני רוצה להספיק את כל מה שתכננתי להיום ויהי מה! אני רוצה בית מסודר ונקי לפני
זה פוסט תזכורת לכל אחיותיי. אחת לחודש תוקף אותי pms שמראה לי מי אני לא. אני עצובה, עצבנית, נעלבת, כועסת, מבואסת מדברים שרציונליות אני יודעת שזה לא אני. הרבה פעמים עוברת לי בראש המחשבה שזה איזון מצוין בין כל האופטימיות והשמחה אבל מה שהכי מעודד אותי זה, שזה לא באמת אני. שזה הורמונלי. שמתי לב
תגידי את אמיתית?? אני מקבלת את השאלה הזו המון פעמים… וזה גורם לי להבין כמה חלק מאיתנו לא שמחות ויותר מזה, מאמינות שזה לא הגיוני… זה מעציב אותי כי אני יודעת שהילדים שלנו הם אלה שמשלמים את המחיר! כי אני יודעת שאנחנו יכולות להנות הרבה יותר מהשגרה שלנו ואפילו ללמוד מהילדים ולהפוך אותם למורים. אני
חלקכן לא יודעות אבל לפני 7 שנים חוויתי מוות קליני בלידה של הבן שלי שהסתבכה. ראיתי ממש מנהרה לבנה עם כל חיי חולפים לפני ראיתי את ההלוויה שלי ואת אמא שלי שנפטרה 12 שנה לפני זה אומרת לי שזה לא הזמן ושאחזור חזרה. הדבר הכי חזק שלקחתי מהחוויה הזו זה את האווירה שהיתה שם. את
זה היה לפני 4 שנים בערך. עבדתי על סדנא גדולה ונרשמו אליה נשים בודדות בלבד. והנה אני בלחץ והנה מלא דברים להספיק והנה אני לא יודעת מה יהיה. ואז אני קמה בבוקר בלחץ וכל מה שבא לי לעשות זה לישון, או לראות טלוויזיה… אבל איך אפשר? הרי יש לי המון דברים לעשות! לא איפשרתי לעצמי.
לפני כמה שנים כשהתקבצה אחת הקבוצות הראשונות שלי, ביקשתי מכל אחת לספר לשניה מה היא רואה במי שמולה, מבלי להכירה. ביקשתי שיהיו כנות ויכתבו הכל, באנונימיות. אח"כ ביקשתי מהן לקרוא מה כתבו עליהן. כל אחת לעצמה. כל הבנות ללא יוצא מהכלל השאירו את הדברים הנעימים שכתבו עליהן בצד והתעמקו בדברים שיש לשפר, בבעיות שלהן שעלו
יש לנו מחברת חלומות. אנחנו מגיעים אליה פעם בשנה ביום המיוחד הזה של תחילת שנה. לפעמים יום אחריו. במחברת הזו אני (ואנחנו כמשפחה) מקיימת כבר שנים, 4 ריטואלים : 1. אני רושמת לנו לאן התקדמנו אישית ועסקית (והרבה רגשית..) השנה למשל נולד לנו בן! הרחבנו את המשפחה והכנסנו הרבה אהבה הביתה. למדתי עוד יותר כמה
היא התקשרה להגיד שהיא הרגישה פספוס של הקורס. היא לא הראשונה. זה קורה לפעמים שבנות מסיימות את הקורס. מתלהבות, מלאות תובנות, אפילו ייצרו לעצמן ״עוגנים״ שעזרו להן הלאה לחיים או תוצאות מפתיעות (ויש כאלה גם שלא) אבל הן חשות פספוס. כשחקרתי הבנתי שהיא לא ראתה את כל השיעורים. שהיא לא הספיקה הכל. שהיא לא הבינה
אני בדיוק כמוכן, אין שוני בינינו חוץ מזה שאני מיומנת בכלים האלה אוהבת למידה ותובנות ושמה לב איך החוקיות הייקומית עובדת וזה מהנה והופך את החיים שלי לקלים. בעבר הייתי מאוד מאוד רציונלית. באתי מבית בו מה שלא מוכח לאו דווקא קיים והטלתי ספק באמונה ורוחניות. עם הזמן והלמידה שלי חוויתי דברים והחלטתי החלטה – מה
שולפת את אחד התרגילים שלי, שעוזר לי בימים של חופש, חגים והאמת שבכלל ובמיוחד לסוכות ולשמחה בחג הזה. לפני כמה שנים קראתי את הספר "בודהיזם לאימהות" ושיכללתי את אחד התרגילים שרשומים שם. בתרגיל אני משתמשת במציאות ובקושי כדי לסמן לי ולהזכיר לי מה אני רוצה לתרגל. היום אחרי שאני יודעת כמה זה גאוני שיש ניגודיות
נהנית לא לעשות כלום, להיות ביצירה עצמית, לבהות, לשאול מה בא לי, לכתוב. להיות בחופשה בתוך השגרה שלי. נהנית לא לתכנן כלום, פשוט להקשיב לעכשיו. נהנית לא לבנות כלום, פשוט להיות. נהנית להתחבר פנימה, להקשיב, לדעת. מיום ליום אני יותר מבינה את ״פשוט להיות״. יש כל כך הרבה דרכים להיות בחופש ביומיום שלנו, לפעמים לראות
הבטחתי פוסט על הפרדת אנרגיות. זה אמנם חומר שאני מלמדת בקבוצה המתקדמת אבל אתן לכן פה כמה כלים ודוגמאות. הנה דוגמא טריה מהבן שלי אתמול – הוא צחק עם חבר שלא הבין את ההומור, נעלב והרביץ. יש לבן שלי בחירה באותו הרגע, להפריד אנרגיות, לדעת שהוא לא התכוון להקניט, ולהפריד ביניהם. להתמיר ככה כעס לחמלה
אילת. חופשה משפחתית. הרבה פעמים הייתי מגיעה לחופשה הזו עם המון ציפיות , עם תחושה שאני חייבת את זה וזה שלי ושלא יפריעו גם לי ליהנות. הרבה פעמים לקח לי מלא זמן לשחרר וליהנות. ואז הייתי מתבאסת שאני לא נהנית עד שכבר יצאנו לחופש. ועד ש.. ועד ש… הופ החופשה היתה נגמרת. ואני בינתיים לא
הרבה שנים שאין לי אהבת אם וקול בראש שבמקרה שלי, הוא תמיד בעדי. אין לי מורה מצוינת שלא ידעתי בזמנו להעריך כמו שאני מעריכה היום. בחודש האחרון הבנתי כמה המתאמנות שלי זקוקות לקול חדש שיחזור על עצמו ויאיר אותן, ירים אותן, יפרגן ויחמיא. מודה שיש לי קול כזה בילט-אין ואולי תמיד היה בזכות אמא שלי
