שם המחבר: יעל דורון יבין

קסם וחוסן. שתי מילים שהן בעיני החיים. שמגלמות בתוכן את הפן הארצי שלנו בתוך חוקיות ייקומית. אני אוהבת להסתכל על החיים מנקודת המבט הארצית ולראות את הרוח ואז להחליף ולראות הכל מלמעלה ולחזור אליי אחרת. מאז שאני זוכרת את עצמי עניין אותי למה באנו לכאן. איך כל זה עובד. מה קורה אחרי שמתים. מי זה

חזרתי מהחופש הגדול עם תדר נמוך במיוחד. תדר נמוך זה לא דבר שזר לי. ההבדל הוא התגובה שלי לזה. לרוב אני פשוט יודעת כבר שזה חלק מהנתיב שלי, אני מקבלת את זה באהבה והבנה ומדייקת דרך זה מה אני לא רוצה להרגיש ומה אני כן רוצה להרגיש. בלי דרמה. זה כבר מעלה לי את התדר

אוגוסט 2020. אני במלון "מצפה הימים". פעם שעברה כשהייתי פה, הייתי פצועה ויצאתי עם המון תובנות ותחושת גדילה. 2014 הגעתי לפה ל״חופשת לידה״ אחרי לידה שקטה. כולי סוערת ולא שקטה. הזמנתי לי מסאז׳ ואני זוכרת את הראש כואב ומבולבל. אני שוכבת על מיטת הטיפולים והמטפלת מתחילה. אני לא ממש נוכחת. כשאני מתהפכת לגב היא מניחה

זו תקופה שדורשת מאיתנו התעלות והגעה לתדרים גבוהים ומעודנים יותר. בין אם זו הקורונה או החופש הגדול השונה שאנחנו חוות, פן כלכלי שנכנס וזוגיות שמעלה ווליום, יש פה קריאה ובחירה שלנו איך להתנהל בתוך זה ממקום מחובר, מתפתח. אני בחרתי להתבונן ולהתפתח דרך ה"עדשה" של החיבור שלנו לאני הנשמתית שלנו בתקופה הזו. החיבור הזה הוא אנרגטי,

7 נקודות שעלו לי על המצב עם קורונה, אי וודאות ורצון לייצר חיסון פנימי: 1) מה שקורה בחוץ הן נסיבות. אם לא נקטלג לטוב או רע אלא רק נתבונן, נבין שיש לנו כאן הזדמנות להתפתח. נוכל להבין מה בעצם אנחנו רוצים להרגיש כאן וללכת למצוא את זה בחיינו כבר עכשיו, ללא קשר לנסיבות. רוצה חופש?

קורונה שמתי לב שמה שקשה לנו זו אי הוודאות, החשיבה על העתיד, הפחד מהלא נודע ולא מוכר, ההשלכות הכלכליות ומה יהיה עלינו. אבל תכלס אין לנו באמת שליטה על העתיד. גם אם תיכננו תוכניות. גם אם חשבנו שיש. הקורונה קוראת לנו לא רק להתכנס פנימה עם עצמנו ולהתבודד אלא גם לעבוד על החוסן שלנו, לדעת

כתיבת בוקר לעצמי הפכה משהו שבא לי לשתף. מוזמנים ומוזמנות להוסיף משלכם ולשתף את הפוסט. על כאלה ועוד אדבר בכנס הבא שלי ב 30/1 בזכות הדרך שאני עוברת עם הריפוי את אייל. אני עוברת כל כך הרבה דברים טובים לאחרונה. זה אפילו לא דברים. אלה אנרגיות. אנרגיות של השדה המאוחד שיש בי וסביבי ואליו אני

האוצר בתוך הרגש שלי. אנרגיות בתוכי. כשאני חושבת על הליכה ספורטיבית נמרצת, אני ממש מרגישה את זה קורה, כאילו אני עושה את זה עכשיו. וואו זה מטעין וכייפי. כשאני חושבת על מלון יערות הכרמל, האהוב עליי, אני ממש מרגישה אותי שם. זה מרגיש רגוע, מתמסר, נעים.  כך גם את תאילנד המפנקות והרגועה וגם את קוסטה

תובנות שאספתי בדרך. כשיצרתי את "עכשיו גם אני" תוכנית הדגל שלי ב- 2014, חשבתי לעצמי מה אני רוצה להכניס לחיים שלי ואיך אני יכולתי לחסוך לעצמי דאגות, פחדים ותקיעות. כל ההבדל ביני ובין המתאמנות שלי, כך אני מאמינה, הוא שאני חוויתי את הדברים מעט לפניהן ואני יכולה לבוא ממקום מבין ולהראות את הדרך. התוכנית הזו

להסכים להיות בדרך. ״לא הצלחתי״ היא אומרת לי. כשאני שומעת את צמד המילים הזה, אני מבינה שיש מולי מישהי שרואה (ורוצה) תוצאות ועכשיו. מה זה להצליח לעשות מדיטציה? האמנם זה לנקות לגמרי את המחשבות? האמנם זה להיות בניתוק מוחלט מהמיינד?  מה זה להצליח למגנט? חייבים להבין הכל לפני כן? את חייבת להתאמץ? מה זה אומר

"טוב אז יש לי פה עוד עבודה" היא אומרת לי. משפט שאני שומעת הרבה אחרי שאנחנו מגיעות לתובנות על ההתפתחות הבאה של המתאמנות שלי. כשאני שומעת את זה הרבה פעמים אני יודעת שהיא לא באמת הקשיבה ליופי שבשלב הבא. היא לא מתלהבת, היא לא מתרגשת. היא חושבת עדיין במונחים ארציים של יש פה בעיה ואני

תסמכי על עצמך שאת יודעת מה נכון לך. תסמכי על עצמך שאת יודעת מה נכון לילדים שלך. תסמכי על עצמך על ההשקעה שלך במה שכן חשוב תסמכי על עצמך על חוסר החשק או הדחיינות כי גם זה קול פנימי תסמכי על עצמך שאת תתעוררי כשהדרך תהיה כבר קשה מדיי תסמכי על עצמך שתדעי להקשיב לקולות המכוונים

כשיש פער בחיים זה מושלם. כשאת מרגישה רגש שלילי או שמכווץ לך, זה מושלם. אני מעצבנת ? ? אני פוגשת כל כך הרבה נשים שרוצות שיהיה להן טוב. שרוצות להיות מאושרות. ואז אני מגלה שהן בורחות כל הזמן מרגשות שליליים או מניגודיות כמו שאני קוראת לזה. מהפער בין המצוי לרצוי. רק שיהיה טוב כל הזמן. כי

24 שנה שאין לי אהבת אם וקול בראש שבמקרה שלי, הוא תמיד בעדי. אין לי מורה מצוינת שלא ידעתי בזמנו להעריך כמו שאני מעריכה היום. בחודש האחרון הבנתי כמה המתאמנות שלי זקוקות לקול חדש שיחזור על עצמו ויאיר אותן, ירים אותן, יפרגן ויחמיא. מודה שיש לי קול כזה בילט-אין ואולי תמיד היה בזכות אמא שלי

אילת. חופשה משפחתית. הרבה פעמים הייתי מגיעה לחופשה הזו עם המון ציפיות , עם תחושה שאני חייבת את זה וזה שלי ושלא יפריעו גם לי ליהנות. הרבה פעמים לקח לי מלא זמן לשחרר וליהנות. ואז הייתי מתבאסת שאני לא נהנית עד שכבר יצאנו לחופש. ועד ש.. ועד ש… הופ החופשה היתה נגמרת.  ואני בינתיים לא

הבטחתי פוסט על הפרדת אנרגיות. זה אמנם חומר שאני מלמדת בקבוצה המתקדמת אבל אתן לכן פה כמה כלים ודוגמאות. הנה דוגמא טריה מהבן שלי אתמול – הוא צחק עם חבר שלא הבין את ההומור, נעלב והרביץ. יש לבן שלי בחירה באותו רגע להפריד אנרגיות, לדעת שהוא לא התכוון להקניט ולהפריד ביניהם. להתמיר ככה כעס לחמלה

לראות דברים מלמעלה לחפש רמזים מהייקום שמרחיבים לי את הלב לסמוך ולהאמין באמת שהכל מדויק לקבל על מה שבא וידאו בלוג וקצת מעבר.  תשאלו את עצמכן בהסתכלות מלמעלה – למה מה שקורה לי הוא לטובתי? הוידאו פה https://www.facebook.com/groups/coachingmom/permalink/2063087833905371/