שולפת את אחד התרגילים שלי שעוזר לי בימים האלה של החופש והאמת שבכלל ובמיוחד לסוכות ולשמחה בחג הזה.
לפני כמה שנים קראתי את הספר "בודהיזם לאימהות" ושיכללתי את אחד התרגילים שרשומים שם.
בתרגיל אני משתמשת במציאות ובקושי כדי לסמן לי ולהזכיר לי מה אני רוצה לתרגל. היום אחרי שאני יודעת כמה זה גאוני שיש ניגודיות בחיים שלנו (ניגודיות = ככה אני לא רוצה) זה נראה לי כל כך משתלב.
תרגיל ה- Q
לפני 7 שנים כשהתחלתי לעשות מדיטציות וקמתי בחמש בבוקר כדי להתחיל לתרגל, דווקא אז, קמו הילדים יחד איתי כי שמעו רחש בסלון והופ מצאתי את עצמי לא יכולה לתרגל ומתוסכלת שדווקא כשקמתי אני לא יכולה להיות שלווה. אבל אז נזכרתי שמאוד קל לתרגל שלווה בשקט של הבוקר לבדי או על איזה אי ביוון 🙂
החוכמה היא לתרגל שלווה דווקא עם 2 בנים קופצניים על הספה.
ואז סימנתי לי Q. סימן כמו בתיאטרון מתי להיכנס לבמה.
תזכורת לעצמי שרציתי לתרגל שלווה והנה יש לי הזדמנות לתרגל אותה בזמן אמת. כך, כל פעם שיש חוסר שקט או עצבים – זה מזכיר לי וסימן עבורי לתרגל את השלווה שבתוכי. מאוד אהבתי את זה שהמציאות מזכירה לי.
בשבועות האחרונים כשקשה לי השגרה של טיפול באייל אני מזכירה לעצמי כמה לא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר וכמה אני בוחרת לתרגל ככה התמסרות ונתינה ללא תנאי.
מוזמנות לכתוב מה ה- Q שלכן –
כל פעם ש _____ קורה אני מתרגלת _______