אחת המתאמנות שלי שאלה אותי השבוע מה עושים בתקופה הזו ובכלל (שהרי התקופה הזו מעצימה את הקיים) אם אני מרגישה שבן הזוג והילדים או עבודות הבית לוקחים לי את החופש?
מה עושים אם אני בעלת עסק ורוצה חופש לפעול ולהצליח אבל אין לי חופש לשם כך?
איך אימהות עובדת עם חופש?
איך עסק מצליח שמחייב אותי לכל מיני דברים עובד עם חופש?
הנה מה שעניתי לה:
1) החופש שלך (וכל מהות אחרת) הוא תמיד משהו שאת אחראית עליו.
זה אף פעם לא הסביבה או הנסיבות שלוקחות לנו את המהויות. זה המעבר מארצי לרוחני והמעבר ללקיחת אחריות על המציאות ומכאן יצירתה.
את מבינה למה בשיטת הופונופונו אנחנו אומרות סליחה אני מצטערת? כי אנחנו לוקחות אחריות שהתחושה שאין לי חופש או שאני מאשימה וכועסת היא משהו שאני יצרתי. (ואז גם נוסיף את האהבה והתודה כי התובנה הזו משמעותית כדי להתחיל לייצר מציאות).
לכן כל יצירת מציאות מתחילה קודם כל באחריות וההבנה שאני זו שמביאה לחיי את הפרשנות או הנסיבות כדי לבחור, כדי להבין את עצמי, להתחבר ולדייק.
2) חופש הוא מהות אבל מה הוא בעצם מאפשר? מה תעשי אפילו ברמת הפרקטיקה כשיהיה לך חופש? תדמייני את זה לעצמך ותגיעי למהויות עוד יותר עמוקות.
תקראי כל היום? מה זה נותן לך? יש כאן עוד שלב של הבנה עם עצמך.
3) הילדים והבית הם רק שליחים לציין לך מה את רוצה אבל עלייך לזנוח את ה״איך״. הם רק השליח וזהו. זה לא הם שלוקחים משהו אלא הם שקוראים לך דווקא כשקשה וסוגר למצוא את הרוגע, המשמעות, הביטחון, הגמישות וכל דבר שכביכול חשבת שתוכלי להשיג רק דרך חופש. אז המיקוד לא צריך להיות בהם אלא בך ובחיפוש משמעות ביטחון ורוגע בתוך הקושי. תחשבי כמה האני הנשמתית שלך עפה עלייך עכשיו כי את מפתחת כאן התפתחות מטורפת בלתי תלויה.
4) כל נושא הוא בעל 2 צדדים. האם אני מתמקדת בהעדר החופש או בפתרון –
ביצירה שלו בתוך הנסיבות?
חופש אמיתי יגיע רק כשתסיטי את המיקוד ולא תבדקי אם הוא ישנו או לא ומי לקח לך.
ארצית, אנחנו נוטות להסתכל על מה שאנחנו רוצות ואין.
על מה שאנחנו רוצות ולא הולך כפי שאנחנו רוצות ועלינו להבין שהרצון האמיתי הוא רגש וברגע שנעלה עליו נבין למה המיקוד השלילי כביכול כל כך לחץ שם.
עתה עלינו לדייק ולהפנות את הפוקוס לרגש הרצוי, לפתרון, ליצירה וגם להתרגש ולהאמין שאנחנו בדרך לשם, לרגש הזה.
כך גם לגבי דברים שמדאיגים אותנו- הצד השני של דאגה הוא אהבה. מכאן שהייקום רוצה שאהיה באהבה אבל אם הדאגה תגיע לבקר כל הזמן סימן שלא העברתי פוקוס ל״יש״ של אותו נושא. במקום זה שאלי את עצמך איפה אני אוהבת? איפה אני יכולה להגדיל אהבה?
ככה זה גם בחופש – החופש נותן לך משהו. משמעות? ענין? ככל שתתמקדי בה, תוכלי להנות ממנה, לאהוב אותך על הדרך ולהסתכל על זה כמו הנשמתית שלך ואת תראי כמה חופש את מיייצרת.
זה בהחלט אתגר לצאת מהעיניים הארציות של הנסיבות והאנשים שלא מאפשרים לנו מה שאנחנו רוצות ולראות את הדיוק הרגשי וההתפתחות מלמעלה אבל זה בדיוק מה שמקרב אותנו לעצמנו ויוצר לנו מציאות. זו התפתחות שאיננה ״עבודה״ אלא יש בה הנאה מהדרך.
עכשיו תדייקי ובואי נראה איך מתחילים את המיקוד. תתרגשי ממה שעומד להגיע בזכות זה כי סופסוף תקבלי את החופש שלך אבל בזכותך, ללא תלות בנסיבות ובדרך עקיפה שלא חשבת עליה (ומכאן שזה גם עוגן לכל דבר אחר).
העליתי לכן גם וידאו למי שמעדיפה 🙂