התפתחות זו "עבודה"?
"טוב אז יש לי פה עוד עבודה" היא אומרת לי.
משפט שאני שומעת הרבה אחרי שאנחנו מגיעות לתובנות על ההתפתחות הבאה של המתאמנות שלי.
כשאני שומעת את זה הרבה פעמים אני יודעת שהיא לא באמת הקשיבה ליופי שבשלב הבא. היא לא מתלהבת, היא לא מתרגשת. היא חושבת עדיין במונחים ארציים של יש פה בעיה ואני לא מכחישה או של צריך מאמץ כדי להתקדם..
האמנם?
במודעות הישנה היינו צריכים לעבור את שלב המודעות כלומר לא להיות בהכחשה של הבעיה ועכשיו אפשר להתמודד איתה.
במודעות החדשה, אין בעיה 
זה מושלם שלא מושלם כי זה מדייק לך מה את כן רוצה ואנרגטית זה חשוב מאוד לתת את הפוקוס הזה על הרצון. הרצון יש בו חיבור לעצמך, יש בו בקשה לייקום, יש בו סוסים של הייקום שרצים למשוך לך את זה אם התדר שלך מתאים לתדר של הבקשה שלך.
לרוב, אנחנו לא נותנות כבוד לרצון הזה. שהוא הפתרון.
אנחנו רואות את הבעיה ואז נכנס עוד מרכיב. המאמץ.
"לעשות שינוי או עבודת התפתחות זה מאמץ", "יש לי פה עוד עבודה" כאמור.
תגידי רגע, ואם אגיד לך לכי היום ליהנות. לעשות דברים שמשמחים אותך. זה מאמץ? ואם אגיד לך ללכת להיות עכשיו בשמחה של כל מה שעושה לך טוב – זה מאמץ? ואם אגיד לך תשמעי אין ברירה את צריכה ליהנות היום בים עם חברה, או ללכת למסאז' או לישון? תתנגדי? גם פה תגידי "יש לי עבודה"?
הייקום שולח אותך להרגיש טוב. זה הכל.
הניגודיות או הפער בין רצוי ומצוי שמגיע שולח אותך להבין מה את רוצה, מה השלב ההתפתחותי הבא, שולח אותך לבקש וליהנות. זו לא "עבודה". זה לא דורש מאמץ.
זה כן דורש חיבור, הבנה של החוקיות הייקומית והתמסרות ליהנות.
זה רק הראש שלך שחושב עדיין את המודעות הישנה שצריך להתאמץ כדי ליהנות, או שזו עבודה קשה ומבהיל אותך מהדרך.
הדרך הייקומית כל כך טובה שלנו ארצית זה נראה לפעמים יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי.
בחירה שלך מה דעתך?
