סדרת התחדשות – לאהוב את מה שיש!

השבוע ראיינו אותי לעיתון "לאישה" בנושא הסבלנות ואיך להכניס יותר ממנה לחיינו.

זה הגיע אליי לא סתם כי אני בעצמי הייתי צריכה הרבה סבלנות לאחרונה.
זה איפשר לי לקחת צעד אחורה, לחקור את העניין ולעזור לעצמי!

אחרי 90 יום של חופש עם הגדול שלי, עוד 40 יום עם הקטן (כלומר שניהם יחד)
ועוד רצונות שלי באמצע – לעבוד, לתת זמן קצת לעצמי, להספיק…
מצאתי את עצמי מתעקשת שזה צריך לקרות איך שאני רוצה שזה יהיה!!
מצאתי את עצמי מתבאסת וחסרת סבלנות מהמצב שנוצר
וכמובן שכל פעם שהמציאות טפחה על פניי הרגשתי מובסת עוד יותר, שולטת פחות
וסבלנות? תזכירו לי מה זה???

מה שקרה בסופו של דבר שלא נהניתי משום דבר ולא איפשרתי גם לעצמי חופש..

ואז הבנתי שחוסר סבלנות נוצר מהפער בין הציפיות שלנו למציאות.
אם נבקש מהילד להתקלח והוא לא הולך או כביכול לא שומע – אנחנו נחזור על זה שוב ושוב
ובסוף נכעס! כי כשאין סבלנות – עולה הכעס וכשיש סבלנות – עולה האהבה!

כשיש דברים שאת רוצה לעשות אבל לא מגיעה אליהם – חוסר הסבלנות גדל, הכעס משתלט..
"אבל ככה אני רוצה!!!" זה מתחבר למקום של שליטה ומתחבר לעניין של זמן.
אנחנו רוצות להיות "על זה", לעשות את הדברים ממקום יודע, שולט במצב, מתכנן.
שהרי יש הרבה מה לעשות אז חייבים תכנון, שליטה..
והרי אם הכל יהיה לפי התכנון – נספיק הכל, כולם יהיו מרוצים וגם אוכל
להנות מכל העולמות לא??

אז זהו שיותר מהכל, זה מתחבר להבנת המציאות.
לייקום חוקים משלו. מה שמשנה הוא לא התכנון, השליטה או אפילו הזמן
אלא התדר בו אנחנו נמצאות (מצב הרוח הטוב והאנרגיה שלנו בתוכו)
והתדר שלנו יכול להיות גבוהה רק אם נקבל את כל הדברים בהבנה ונבין ש"ככה זה עכשיו"
ושמתוך מה שקורה עכשיו, ממש עכשיו, גם אם לא ככה רציתי וראיתי את זה, יכול לצאת משהו נפלא!
שאותו לא ראיתי, כי אותו לא ידעתי…

ואם נמצא את ההנאה במה שיש – נקבל בסוף גם את מה שרצינו.

למשל – אני קמה בבוקר לעשות מדיטציה – הבן שלי עידו קבוע קם חמש דקות אחרי
כאילו מרגיש אותי.. בפעמים הראשונות קיטרתי – שהרי זה הזמן שלי!! אני קמתי ב- 5:30
כדי שיהיה לי זמן לבד!! מה עשינו בזה?? לא ככה רציתי! אוף!!! —-> התדר שלי יורד
עידו מקבל ממני יחס מזלזל ויותר מזה תחושה שהוא לא רצוי… אם אמשיך ככה עולים רגשות האשמה,
הכעס, חוסר הסבלנות וגם הקורבניות (אין לי דקה לעצמי בבית הזה!!!)
אבל אם במקום זה – אבין שככה זה נועד להיות שהרי זו המציאות עכשיו ולא יעזור אם אתווכח איתה
ואכניס אותו תחת החיבוק שלי בעוד אני עושה מדיטציה, אגיד לעצמי שכנראה עידו נועד לעשות את זה איתי
ואולי יש לי כאן הזדמנות ללמד אותו על כוח רצון ועל עשייה עבור עצמנו ואפילו להכניס
לו את האוזנייה של המוסיקה לאוזן ולתת לו להאזין ושנעשה את זה יחד – אז גם אהנה
וגם הוא יהנה וגם אקבל את המציאות כמו שהיא!
וזה מה שקרה כשהפסקתי להתווכח עם המציאות.
הבנתי מי אני עם המחשבה שזה צריך להיות אחרת
ומי אני בלעדיה כשתכלס המציאות לא השתנתה… וראיתי איך בסוף עם הימים
הוא גם לא התעורר יותר מוקדם ואני קיבלתי גם בדיוק מה שרציתי – זמן עם עצמי…

אותו דבר קרה לי כשהילדים רבו ואני התווכחתי עם המציאות ואמרתי
שהם צריכים להפסיק לריב!!
מה לא?? הרי זה נורא – הם החברים הכי טובים וחינכתי אותם לדבר ולא להרביץ
ולמה זה קורה דווקא לי?? ואיך עוצרים את זה..
ואז הבנתי שלא יעזור לי לסעור סביב זה, להתעצבן ולרצות אחרת
אלא לקבל את זה שאחים גם רבים ואולי להסביר להם איך אפשר אחרת
ואם זה גם לא יעזור – זה לא נועד להיות – הם צריכים לריב כרגע וזה בסדר…
כן , כן זה גם הפסיק ברגע שנתתי לזה להיות או לימדתי אותם אחרת
רק ככה יכולתי להבין שהם מרביצים כי הם לא הצליחו להכיל את הכעס כשמשהו שהם רצו – לא קרה 🙂
(הוא לקח לי…)

ואותו דבר קורה גם בימים אלה שאני מחליטה שככה אני רוצה!
אני רוצה לעבוד מעט כל יום ואז להיות איתם בחופש
אבל מה לעשות שהם עושים כזה רעש שאני לא מצליחה לעבוד??
או שאין לי זמן לזה!! אז אני רוצה זמן!!!
במקום לכעוס ולרקוע ברגליים (מוכר לכן מאיפשהו??) או לבוא אליהם בטענות,
אני מבינה שעליי לשנות תוכניות, להתאים ציפיות, לעשות מה שכן אפשרי,
להנות ממה שכן אפשר כרגע. רק ברגע זה.
ודווקא משם- התדר שלי עולה ואני כן מצליחה לעשות מה שרציתי!

טוב זה לא נושא פשוט אבל נראה לי שהבנתן אותי.
לקבל את הדברים כמו שהם אבל לשמור על תדר!
לא להתבאס ש"ככה זה" ולהפוך לקורבן אלא לשנות את הנסיבות
כך שאראה אותם בנקודת מבט מקדמת ותורמת לכולם.

אז הנה התרגיל:

1. ביחנו איפה אתן בד"כ מאבדות סבלנות – האם יש תבניות קבועות?
אצלי זה בד"כ בערב כשאני מצפה שהילדים יקשיבו לי

2. בידקו מה רמת הציפיות שלכן ומה קורה תכלס במציאות?
הם לא מקשיבים? תאהבו את מה שיש וזה הסימן שלכן לנשום עמוק
ולראות איך אפשר לקחת את המציאות הזו ולעשות ממנה בונבוניירה –
כנראה שציפית שיצייתו לך וזה לא עובד ככה 🙂 –
אולי תנסי בדרך של שיחה, הקשבה ושיתוף פעולה,
אולי תבחני למה זה כ"כ חשוב לך עכשיו? כי את רוצה זמן עם עצמך?
איך את נהנית כבר עכשיו מהזמן הזה ללא קשר לנסיבות והאם עשו מה שאמרת..

3. הנמיכי ציפיות אם צריך ותבדקי מה קורה שם? האם את יכולה להנות בכל זאת?
למצוא את מה שטוב? לאהוב את מה שיש?
אם לא הקשיבו לך אולי קצת מוסיקה תעשה לך טוב,
תרגיעי את המחשבה ש"ככה את רוצה" ותנסי לשנות אווירה
ככה תשפיעי על הקיים, תזמני סבלנות וגם שיתוף פעולה.
אני נזכרת ברגעים האלה את תפקידי כאמא – מלמדת, מאפשרת, נותנת
והכעס מתפוגג..

4. תביני איך את מתנהגת עם המחשבה הזו ש"ככה צריך!"
ומי את בלעדיה (כשהמציאות לא השתנתה… )
כשאני חושבת שילד צריך להקשיב לאמא שלו – אני חסרת סבלנות, יורדת עליו,
כועסת עליו שהוא אף פעם לא מקשיב, שהוא צריך להבין גם אותי, חופרת לו
וחסרת סבלנות, לא רגועה.
כשאני בלי המחשבה הזו (אפילו שהוא לא הלך להתקלח) אני מסוגלת לחשוב מה כן יעזור לשנינו
אני יוצרת דו שיח, יותר רוגעה, נינוחה, יודעת שעוד שעה לא אזכור את זה
ושואלת אותו מה יכול לעזור לו, מעצימה אותו ומאפשרת לו לפתור את העניין..

זה גורם לנו להבין שחוסר הסבלנות נובע מהמחשבה שלנו ש"ככה צריך"
ולא מהמציאות עצמה… ולכן אם רק נשחרר את המחשבה
נשנה לעצמנו את נקודת המבט ואת המציאות כולה.
והממתק הסופי הוא תדר מופלא שגורם לזה שהכל אפשרי!!
וגם מה שרצינו בדרך שלנו- יקרה במהות שלו…

מוזמנות לשתף ולשאול כאן עוד שאלות.
אני יודעת שקשה לנו לקבל את המציאות כפי שהיא ושזה נושא גדול
אבל זה בדיוק הדרך שלנו להתחדש השנה בסבלנות אחרת!
אני כאן לענות לכן 🙂

לקבלת עוד תרגילי התחדשות עד סיום החגים, הירשמי כאן

 

דואר אלקטרוני *
שם *

 

Log in or Register to save this content for later.