שם המחבר: yael

https://vipclub2019.s3-eu-west-1.amazonaws.com/vipclubjandec19.2medi.MP3

https://vipclub2020.s3-eu-west-1.amazonaws.com/vipclubfeb20.3medi.MP3



https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/vipclub2013/sep+relation/meditation+sep.MP3

https://s3.amazonaws.com/VIPCLUB2014/may+/medi-feelings.MP3

https://s3.amazonaws.com/VIPCLUB2014/july/medi-yekum.MP3

עוד שנה עברה! הנה מה שכתבתי שנה שעברה והאמת מתאים בול גם היום. לפני שנים איבדתי את אמא שלי. רק היום אני מבינה כמה אני "אני" בזכותה. גם בגלל אובדנה. לא הייתי יכולה להיות "אני" אם לא היתה לי הדמות המדהימה שלה עד שמלאו לי 18. מחבקת, מסבירה, נותנת דוגמא, מקשיבה ועוזרת לכולם. לא הייתי

אתמול קמתי עם חוסר אנרגיה! אני עם כל מה שאני מלמדת, לא נותנת דוגמא! ממש בושה 🙂 היה לי עומס מטורף של עבודה ותכנונים וקול קטן בראש שמזכיר לי שבשבוע הבא יש עוד חופש לילדים ואין לי כוח. מקבלת הדהוד חזק בגוף לנוח. לא הייתי חולה. לא הרגשתי רע. פשוט הרגשתי שלא נכון לי להתחיל

בימים בהם הסתובבתי ברחבי הארץ להעביר את הבשורה שלי, הייתי בהמון אירועי יום המשפחה בגני ילדים, ארגונים וחברות ומצאתי נשים שרוצות קצת את עצמן! הדבר הראשון שעשיתי כשנכנסתי הוא לשאול אותן מה בסה"כ הן רוצות יותר מהיומיום שלהן? לא הופתעתי לראות שהתשובה הראשונה היא – זמן לעצמי! קצת לעשות "מה שבא לי", אפילו לא יודעת

היינו באזכרה של סבא שלי במלאת שנה לפטירתו בגיל 94! קיבלנו שם ספר שדודה שלי איגדה ובו ברכות שסבתא שלי כתבה לו כל שנה משנת 1939 ועד 2011  ליום הולדתו  עם סיכום קורות המשפחה, כל שנה! בסופ״ש ישבתי לקרוא את הספר. אין לי מספיק מילים לתאר לכן את התובנות של זה עבורי. זה פשוט מדהים

הבלבול גדול, הדברים סביבנו גורמים לנו לא להיות במיקוד – מטלות, טלפון נייד שמצלצל כל הזמן או סתם היומיום.. הלב כבד.. את רוצה יותר מהחיים. החיים עוברים. עוד יום ועוד יום. "ואיפה אני בתוך כל זה? מה "האמת" שלי? איך אני אביא את עצמי החוצה? אין זמן לחשוב על זה.. זו רק מועקה קטנה והיא

אני עוברת כל כך הרבה דברים טובים לאחרונה. זה אפילו לא דברים. אלה אנרגיות. אנרגיות של השדה המאוחד שיש בי וסביבי ואליו אני מתחברת עוד ועוד. אלה ממש חודשים מואצים, קוואנטית של טוב מחובר ויציב. אני שמה לב כמה התוצאות לא מעניינות אותי, כמה יצירה ולמידה ממלאת אותי, כמה אני נהנית מפשטות וממה שיש וכמה

שמתי לב שמה שקשה לנו זו אי הוודאות, החשיבה על העתיד, הפחד מהלא נודע ולא מוכר, ההשלכות הכלכליות ומה יהיה עלינו. אבל תכלס אין לנו באמת שליטה על העתיד. גם אם תיכננו תוכניות. גם אם חשבנו שיש. הקורונה קראה לנו לא רק להתכנס פנימה עם עצמנו ולהתבודד אלא גם לעבוד על החוסן שלנו, לדעת שהכל

7 נקודות שעלו לי על המצב של אי וודאות ורצון לייצר חיסון פנימי: 1) מה שקורה בחוץ הן נסיבות. אם לא נקטלג לטוב או רע אלא רק נתבונן, נבין שיש לנו כאן הזדמנות להתפתח. נוכל להבין מה בעצם אנחנו רוצים להרגיש כאן וללכת למצוא את זה בחיינו כבר עכשיו, ללא קשר לנסיבות. רוצה חופש? יש

כולנו אחד. אני זוכרת שלפני שנתיים כשאייל לא הפסיק לפרכס יום אחד והייתי איתו שעות בחדר ורציתי החוצה לשמש ולתת לילדי ולמתאמנות עלתה לי תובנה שכשאני נותנת לו, אני נותנת לכולם. פתאום כל העייפות נעלמה וזה הרחיב לי את הלב. אנרגיות עובדות במקביל. זו היתה הפעם הראשונה ששיחקתי במושג הזה של כולנו אחד. זו היתה

תחשבי טוב, יהיה טוב. מחשבה מייצרת מציאות. אבל מה אם את מרגישה לא טוב? ואמא'לה מה עם יצירת המציאות שלך אז..? יהיו שיגידו – את פשוט לא מיומנת. נסי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולחשוב חיובי. יהיו שיגידו זה הכל עניין של נקודת מבט ואימון. בעיני תדר טוב הוא לא המטרה. המטרה היא התבוננות, הקשבה

"עכשיו טוב לי סופסוף עם המשפחה, הילדים, הבישולים, היחד שלנו, אין עבודה ואין דרישות ודווקא עכשיו אני חוששת מהחזרה לשגרה" מזדהה? קיבלתי הודעות כאלה שבוע שעבר מכמה חברות ומתאמנות שלי. ויש פה 2 דברים שזה העלה בי: 1) אפשר לקחת את המהויות של מה שעושה לנו טוב והתדייק עכשיו ולהמשיך איתן. האמנם זה תלוי בעטיפה

אנחנו לא מודעים להפוך על הפוך הזה. ככל שתהיי בכלום, תקבלי הכל. ככל שתהני, הכל יגיע אלייך. למה? כי כשאת בכאן ועכשיו ואת לא בתפקיד כלשהו ואין ״צריך״ , את שום דבר בשום מקום, אז האנרגיה שלך עולה, החלק בתוכנו שהוא אנרגטי, שעובד על ויברציות מתחיל לתקשר עם השדה האנרגטי סביבנו ולמעשה נפתח לאפשרויות גדולות

כשטוב לך ואת משתפת אחרים – את מגדילה את הטוב שלך! כשטוב לך ואת מתחילה לתת – את ממשיכה לקבל עוד. לצאת לעולם ולהדהד את הצהרת הגאווה שלנו בעצמנו, בכל דרך יצירתית שתבחרי. צרי לעצמך עולם נוסף שחווה את האנרגיה החדשה שלך! אז את יכולה להצהיר הצהרת גאווה בזמן ארוחת שבת משפחתית, לשים שיר + פוסט מרחיב

כשאנחנו מתרגלות נוכחות ומכניסות שלוות נפש לדברים – הכל מתחיל להראות גם הומוריסטי ומצחיק. אני זוכרת שכשעידו היה בן 3 ובדיוק בגמילה מחיתולים לקחתי אותו לגן שעשועים, עם אחיו הקטן שרק נולד, בעגלה. לעידו הייתה פוביה משירותים והוא לא רצה לעשות קקי בשירותים, רק פיפי. באותו יום ניר הלך לבלות עם חברים שחגגו יום הולדת.

זה היה כתוב שם על הלוח, "הנס שלי הוא…" כל אחד היה צריך לרשום מה הוא אותו נס שהוא מאחל לעצמו השנה. תחשבו על זה כמה פשוט – יש ניסים בעולם (מה לא?!) ואנחנו צריכים רק רגע לעצור לאחל, לקוות, לרצות ו…להאמין. אז למה אנחנו לא עושים את זה? מהי אותה אמונה שחסרה לנו? למה

הייתי בטוחה שחופשה של 4 ימים שלמים ללא ילדים, בשקט מוחלט, רק אני והוא, תשגע אותי. אחרי הכל אני כל כך רגילה לשגרה, לחיים, לחופשות קצרות וקטנות ו..לילדים! הרגשתי שאני צועדת לקראת הרפתקה ולא סתם חופשה. עבורי זה יהיה נתינה עד הסוף, עם כל מה שאני רוצה (שימו לב – לא צריכה- רוצה). חודש מראש

השעה היתה מוקדמת מאוד. 5:30 ליתר דיוק. הקטנצ'יק התעורר. שעון חורף. בד"כ זה הזמן שלי לעצמי. כן, אני כבר ערה בשעות האלה לפניו. הפעם נאלצתי לוותר על שהיה עם עצמי ולהיות שם עבורו. היה משהו קסום בשעה הזו ששנינו יחד לבד. לא רציתי שהוא יעיר את הבית ולשחק בשקט הפך לרעש אז התחלנו את "משחק

אני חייבת לשתף על חופש גדול שהיה אחד הטובים והמאחדים עם הבנים שלי. זה לא היה כל כך ברור. תמיד ניסיתי לתמרן בין העבודה והמשפחה, מכינה המון תוכניות מראש ומרוב סחרור מתעייפת, צועקת ומיואשת.. תמיד אני יוצאת עם ה"לשון בחוץ", אבל הפעם, באותה פעם היה אחרת, היה פשוט תענוג! איך? ישבתי וחשבתי כהרגלי. נכון הילדים

השבוע עשיתי לי מדיטציה בבוקר. התובנה שם היתה כ"כ גדולה שאני חייבת לשתף אתכן. לא תמיד היה לי קל לעשות מדיטציות. בתור אישה רציונלית היה לי קושי גדול לנתק את המחשבות שלי, לשבת בשקט, לנשום, להיכנס לחלל ריק של תת מודע. בהתחלה אפילו התקשיתי לעצום עיניים אבל זה כ"כ עניין אותי שלא וויתרתי. ככל שעשיתי

אנחנו מוטרדות, חושבות, מרגישות, מנתחות , מפרשות ומתנהגות, אבל בהסתכלות על ילדנו לא תמיד היינו ככה! משהו מההרגלים החברתיים נכנס בנו וזה לאו דווקא לטובתנו. הסתכלות על תינוקות וילדים רכים יכולה לספק לנו חומר למחשבה ולהרגלים שישרתו אותנו בדרך אל האושר. הנה כמה נקודות לחשיבה: תינוקות לא חושבים מה יהיה / מה יגידו / מה