שם המחבר: yael

אם הייתי מאפשרת לך לקבל כרגע נס? היית מקבלת? איך לדעתך נוצרים ניסים? מאמינה בניסים שייקרו עבורך? ניסים הם התרחשויות בלתי צפויות שמביאות לך הרבה יותר ממה שציפית לו. הם אירועים שקורים לנו דווקא כשאנחנו משחררות ולא נצמדות לדברים כפי שאנחנו רוצות שייקרה. ככל שנבטח בהדרכה הפנימית שלנו, ניסים יקרו לנו! הנס הוא תוצאה של

אחד הדברים שאנחנו צריכים בחיים כדי להפוך אותם למשמעותיים, אחד הדברים שחוזרים על עצמם בחלומות שלנו, הוא פשוט להיות בהנאה פשוטה! הנאה משמעותית מהיומיום שלנו. לצחוק, לקרוא, לחוש חופש, לשמוע צליל הצחוק של הילדים, לאהוב ולהיות נאהבת. הרי בחלומות שלכן, באידיאל שלכן – זה מה שתרצו לעשות, לא? כמה אני כותבת על הנאה! כמה קשה

כשאני חושבת על התחדשות אני חושבת על תחושת אהבה עצמית גדולה. מי מאיתנו לא רוצה להתחדש באהבה? להתחדש באהבה כלפי עצמנו אומר לאהוב את מה שיש. כבר כאן ועכשיו. אצל רבות מאיתנו זה מתקשר לשינוי, שיפור ועבודה גדולה על עצמנו. זה בא יחד עם הצלחה ממשהו, הישג כלשהו. כשאצליח- אהנה מעצמי, אוהבת את עצמי כי

כדי לברוא משהו חדש אנחנו צריכות להכניס אנרגיה חדשה לחיינו. אחד הדברים שעוזרים לי הוא לדמיין אור גדול שעוטף אותי עם הידיעה שבטוח לי במקום בו אני נמצאת ושלכל דבר יש מטרה עבורי. שלפעמים התודעה שלי "צרה" ואני לא יודעת את כל ההקשרים שהחיים מובילים אותי אליהם ואז אני רואה רק את הקושי. אני מתווכחת

הצעתי למתאמנות ה- VIP שלי להמציא תרגילים ברוח מודעות מגישה לכן תרגיל תודעה של מתאמנת ותיקה. התרגיל של קרן: בחרתי לקרוא לתרגיל שלי כך : ״צילום כאמצעי להעלאת תדר ולהפיכתך למקור ההשראה של עצמך״. בשנה האחרונה מצאתי דרך נפלאה להעלות לעצמי את התדר, ואף לספק לעצמי מקורות השראה. בעיקר התחלתי לפתוח את העיניים, וללחוץ על

הצעתי למתאמנות ה- VIP שלי להמציא תרגילים ברוח מודעות מגישה לכן תרגיל תודעה שלהן של מתאמנת ותיקה שלי שמתאים לכל רגע בו נגמר לנו האוויר. התרגיל של תמר:  איפה אני מוצאת זמן לי במהלך היום-יום העמוס ילדים? בעבר הרבה פעמים הייתי מסיימת יום עם לשון בחוץ ובהרגשה שלא היה לי רגע לעצמי וזה מאוד מאוד

הצעתי למתאמנות ה- VIP שלי להמציא תרגילים ברוח מודעות מגישה לכן תרגיל תודעה של אחת המתאמנות הוותיקות שלי שמתאים במיוחד להתחלות החדשות. התרגיל של נירי :  כשמתעורר קושי במהלך היום, אפילו קטן עם הילדים או משהו גדול יותר שקשור לעסק שלי ולא מסתדר, או לאנשים שמרגיזים אותי, ואני מרגישה שזה תוקע אותי ואני לא מצליחה

החופש הגדול הוא אינדיקציה עבורי לבחון את איזון הבית עבודה שלי. שהרי בחופש זה הכי מאתגר! אני עצמאית, עובדת מהבית והילדים בבית! היו שנים בהן החזרתי את התשוקה לילדיי וכמה כיף היה לי לשלב הכל והעיקר היה שאני במצב טוב עם עצמי. היו שנים שלא ואני רוצה לספר על שנה שכזו. עשיתי לנו לו"ז של

כשאת רוצה משהו – מה את עושה? כשלא הולך לך – מה את עושה? אנחנו מחונכים ל"עשות" אבל לעשייה יכולה ללבוש כל מיני צורות. אני אישית אדם של עשייה – אוהבת לפעול, אוהבת לעשות וכמובן שזה בא לידי ביטוי בחיים שלי – כשרע לי- אני קמה ועושה ואז פתאום מתבהר לי אבל לא תמיד אני

כבר כתבתי בשבוע שעבר כמה אני שמחה, כמה אני חווה שפע ואושר. ואני רוצה לתת לכן מושג ואולי לכתוב בעצמי כדי לבסס את זה ולהבין מה עזר לי? מה עדיין גורם לי להרגיש היום כל כך מלאה, שמחה ומאושרת? מה עוזר לי להיות בתדר כזה טוב שגם אם הנסיבות לא לשביעות רצוני – הכל בסדר! מה עוזר

זה קרה בשנת 2007. התקשרו אליי ועל הקו היתה נציגה מטעם חברת "סופרפארם". הם עורכים יריד "בייבי לנד" ומחפשים מרצה. היא שואלת : "האם את רוצה?" כולי צמרמורת. לא יודעת מה להעביר שם, לא יודעת אם זה זה מה שאני רוצה. בעיקר לא יודעת. "כן" עניתי! ניתקתי את הטלפון. מה עושים עכשיו??? מצד אחד –

אמא. עומס. תשישות. עייפות. חוסר הספק. ריצה. בתוך כל זה לחשוב מה אני רוצה? לחלום? לדעת? היא שואלת אותי… באחד החופשים הייתי עם בניי במרכז המבקרים "מהותי" של שרי אריסון בת"א. שאלו שם את אריאל הבן הקטן שלי (שהיה בן 4.5), מה החלום שלו, מה המשאלה שלו והוא ענה שהוא חולם לטוס יום אחד במטוס

בן זוגי היקר עובד המון בשבועות האחרונים. הוא קיבל קידום בעבודה ואם חשבתי שעד עכשיו הוא עבד הרבה, אז עכשיו הרבה יותר! לפני 5 שנים זה היה מפעיל אצלי מיד התנגדות. זה היה מוביל אצלי לופ של חשיבה על כמה אני לבד, והכל עליי והוא לא רואה אותנו, את המשפחה ולא מתחשב בזה שיש עוד

אוטוטו חוזרים לשגרה. כשאת חושבת על חזרה לשגרה, מה מתעורר בך? באסה, הקלה? אני חושבת שיש בזה הרבה ללמוד על האופן בו אנחנו רואות את חיינו. מעין תמרור אזהרה שמאותת לנו להתעורר ולאהוב כל יום בחיים שלנו. אם זה לא ככה אפשר להפוך את זה לכזה ולא לחיות יותר על "אוטומט", ואולי גם לשנות דברים

אני בדיוק חוזרת משחיית הבוקר שלי. שמש נעימה מלטפת לי את הגוף, מגע המים מלטף גם הוא תנועות הגוף כאילו מתמזגות עם הכחול הזה, המנצנץ. אני לא סופרת בריכות אלא שוחה עד שהגוף מבקש לעצור וגם אז נותנת עוד קצת ואז עוצרת. מסכימה איתו. מתמוגגת מידיעותיו. חלק ממה שכל כך נעים לי בשחייה, זה המשמעות

ממש לא יודעת מאיפה להתחיל לכתוב את הפוסט הזה. ממש לא יודעת איך להבהיר את הנקודה הזו שיש לי בראש והיא כל כך חשובה להעביר הלאה לכל אימהות העולם! נכון, לא רק לאימהות אבל לאימהות במיוחד. נניח, רק נניח שצעקת על ילדיך. נניח שגם שיתפת בזה חברה והיא נזפה בך על זה. בום. תחושה קשה.

תארי לעצמך שקיבלת מתנה. איך היא נראית? איזו עטיפה יש לה? יש לה סרט? באיזה צבע? איך זה מרגיש לקבל מתנה? ומה יש בתוכה לדעתך? מה היית רוצה שיהיה? כל כך הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו רוצות את המתנה עם העטיפה שאנחנו רוצות!בדרך שאנחנו רוצות! כמו הילדים – "את זה!" , "בדיוק ככה"! זה בא

תמיד אמרתי לעצמי שאין לי סבלנות שאני כבר רוצה להיות "שם" – בחלומות שלי, ברצונות שלי, רוצה למצוא את עצמי לדעת מה נכון לי. תמיד אמרתי שאין לי סבלנות. בשלב מסוים זה השתנה. למדתי לאהוב את מה שיש כאן ועכשיו. לא לחשוב כל הזמן על העתיד. לתת לעתיד רק את המשקל הנכון שלו. המאוזן. שלא

אנחנו יכולות להיות נשות עקרונות. אנחנו צודקות, זה חשוב, זו "האמת…" השאלה באיזו אווירה אנחנו עושות את הדברים? באיזו אוירה אנחנו מעבירות את המסר? אני מאוד נזהרת לא לשפוט אף אחת. לא לראות משהו ומבחוץ לחשוב שאני הייתי עושה אחרת. ראיתי אותה בשכונה שאני גרה בה. כועסת על הבת שלה שחייבים להגיד את האמת ולא

הרבה פעמים אני מרגישה צורך לדייק את הרצונות שלי, את הדברים שאני עושה. לאחרונה התעסקתי הרבה בשאלת המאמץ. ההיפך שלו זה מקום של תשוקה ורצון גדול, זרימה. לעשות דברים בכיף. האמנם – אם אני לא עושה משהו, זה נובע מ"איזור נוחות" שאני לא רוצה לצאת ממנו (ושכולם מדברים עליו?) אני חושבת שלא. לאו דווקא. אולי זה פשוט לא

שאלה: "יצאתי לעצמאות לממש את החלום שלי ומאז הפחד מנהל אותי. איך צומחים מכאן?" תשובה: פחד הוא איתות שמשהו חשוב לך. זה חלק בתוכך שמבקש להתעורר וע"י כך לקחת אותך למדרגת ההתפתחות הבאה שלך, בלתי תלויה. אם הוא לא היה מגיע לא הייתמתפתחת לשם. פחדים מגיעים הרבה פעמים מאמונות ארציות או מה שלימדו אותנו ש"צריך"

הנשמה שלנו הגיעה לעולם הזה כדי להתפתח. ההתפתחות היא לא למידה ו״שיעורים״ של שכר ועונש כי אם היזכרות במי שאנחנו באמת. אור. אנרגיה. כשהגענו לכאן הזיכרון הזה נמחק כדי שנלמד אותו מהתחלה. הגילוי הוא ההתפתחות וממנו אנחנו בוראות עוד ויוצרות עוד. כי אם היינו כבר יודעות מי אנחנו אז איך היינו מתנסות כשהכל ידוע? ואיך

היום אני רוצה ללמד אתכן לשאול את עצמכן שאלה שבתוכה יש מקור לחיבור לעצמכן. שאלתן אותי שאלות (יש עוד כמה שאתייחס אליהן בהמשך) ועל אף המענה שיכול לעזור לרבות, אני רוצה שתלמדו ותתאמנו על לשאול את עצמכן, את החלק הגבוהה, האני הנשמתית שלכן שאלה – למה זה קורה? שימו לב זה לא "למה זה קורה?"

שאלה : יש לי תשוקה לחופש, לאפשרות לעשות מה שבא לי ברגע נתון. זה מלהיב אותי וזה גם מה שהיה לי כיף בקורונה הזו. מצד שני יש לי אמונה שיש הרבה דברים שצריך לעשות, אולי שאני אפילו רוצה לעשות ומרגיש לי שיש כאן התנגשות כי אני רוצה להיות עוד קצת בחופש, עוד קצת בלעשות מה

שאלה: אני עושה הכל ״לפי הספר״ – מדיטציות, כתיבה לעצמי והליכות נוכחות , התדר שלי לרוב גבוה ואני מרגישה שאני בקבלה עם המצב ובכל זאת יש לי כאבי ראש חזקים וכאבי שרירים לפעמים בערבים. אני מרגישה שהגוף שלי מדבר איתי. מה אני עושה לא בסדר? תשובה: הגוף שלנו הוא בהחלט אינדיקציה לרמת התדר שלנו. כשכאבי

מה שלומך? זו נראית שאלה סתמית אבל תכלס כשמתרגלים הקשבה עצמית היא סופר חשובה! היא חשובה כדי להתחבר אלייך ולהבין באמת מה עולה לך היא חשובה כי דרכה תוכלי גם לבקש ולבטא מול הייקום (משהו שאנחנו שוכחות שאפשרי) היא חשובה כי גם תוכלי להבין דרכה איפה התדר שלך כרגע? איפה הויברציה שלך עומדת? אם קשה

הייקום שלנו בנוי על אנרגיות, ויברציות ותדרים. המחשבות והרגשות שלנו יוצרות ויברציה. מסביבנו ובתוכנו יש אנרגיה שמתקשרת עם האנרגיה של הייקום כולו. ביכולתנו להתאים את הויברציה, התדר הפנימי שלנו, לתדר של השדה המאוחד הכללי שסביבנו ומשותף לכולנו. בתדר הזה יש אהבה, חמלה, קבלה, יש אחדות בה כולנו אחד. כך שלמעשה, ככל שנרגיש את התדרים האלה,

מגישה לכן תרגיל פשוט פשוט פשוט כמו שאני אוהבת. כשאתן מרגישות נוזלות לכל עבר או כשיש מחשבות מעכבות לפני שהולכים לדיוקים וחפירות – לנשום! נשימות של ספירה עד 3 בשאיפה וספירה עד 5 בנשיפה. זה תרגיל שמרגיע את כל המערכות, מאזן את הגוף ומסנכרן מוח ולב. מומלץ כמה נשימות כאלה. אפשר לעשות תזכורת בטלפון לנשום.