הפוסט הזה מתבשל לי בראש עוד הרבה לפני ימי קורונה וללא קשר
אבל עכשיו הוא מקבל משנה תוקף.
תחשבי טוב יהיה טוב. מחשבה מייצרת מציאות.
אבל מה אם את מרגישה לא טוב? ואמא'לה מה עם יצירת המציאות שלך אז..?
יהיהו שיגידו – את פשוט לא מיומנת. נסי להסתכל על חצי הכוס המלאה ולחשוב חיובי.
יהיו שיגידו זה הכל עניין של נקודת מבט ואימון.
בעיני תדר טוב זה לא המטרה. המטרה היא התבוננות, הקשבה ודיוק פנימי רגשי משם.
כי אם אני חושבת טוב כדי שיהיה טוב אני לפעמים פועלת מהרציונל,
מכל מה שאני יודעת על התפתחות ומה שכדאי.
זה נכון שאני יכולה לאמן את עצמי לחשוב טוב ולראות את חצי הכוס המלאה.
זה נכון שאני יכולה להתאמן במיקוד על מה שמשמח אותי ועל הודיה.
זה נכון גם שזה יעשה לי טוב אבל השאלה אם לא עשיתי את זה ממשטר פנימי של הראש שלי
השאלה אם נתתי לכל הרגשות לעלות והבנתי מה ההדרכה שלי פה.
יש לנו מערכת הדרכה פנימית של רגשות. לא סתם מכווץ לנו או קשה לנו,
לא סתם יש פחד, חשש או סטרס וזה בסדר להרגיש את זה, להסתכל לזה בעיניים, לבטא את זה.
כשאת מתבוננת ברגשות את מקשיבה למערכת ההדרכה הפנימית.
את מבינה מה את לא רוצה להרגיש.
חכי רגע, אל תיכנסי מזה לדרמה, אל תתנגדי.
אולי את גם רוצה לתת לה להיות שם עוד קצת. תתבונני, תקשיבי.
אחר כך תביני מתוך זה מה את כן רוצה להרגיש? שלווה? רגיעה? ביטחון?
הקשבת, התעוררת. התבוננת. אולי את אפילו רוצה לתת לעצמך להיות בתוך זה עוד קצת.
תני לזה מקום. רק בלי דרמה. מתוך התבוננות, סקרנות.
התגובה שלך למציאות היא זו שיוצרת מציאות.
התגובה הזו היא לא מהראש הרציונלי וה"שוטר" שמבקש לראות חיובית כי כדאי וחבל ובואי,
אלא אומנות הדיוק הפנימית פה ששולחת אותך להעביר פוקוס לרגש הזה שלך בדרך אחרת ממה שיש עכשיו.
כשאת רוצה חופש את יכולה למצוא אותו בבגדים שאת בוחרת, באוכל שאת מכניסה לגוף
במחשבות שלך שאפילו לאסירים אי אפשר לקחת חופש כזה.
וכך עם כל דבר.
כשאת מתבוננת ומאפשרת, כשאת קשובה לרגשות ולתדרים, את יכולה גם להתמיר,
את יכולה להעביר פוקוס, את יכולה לבקש מהייקום, את יכולה לייצר מציאות.
כשאנחנו מתחברות לזה אנחנו מבינות כמה החוקיות הייקומית של מושלם שלא מושלם היא העניין פה
ואז אנחנו פחות נבהלות מרגש מכווץ אלא מקבלות אותו בברכה וממנו מתחברות לעצמנו
עם קבלה, חמלה וזרימה טבעית של החיים.