קורונה ואי וודאות
קורונה
שמתי לב שמה שקשה לנו זו אי הוודאות, החשיבה על העתיד, הפחד מהלא נודע ולא מוכר, ההשלכות הכלכליות ומה יהיה עלינו.
אבל תכלס אין לנו באמת שליטה על העתיד. גם אם תיכננו תוכניות. גם אם חשבנו שיש.
הקורונה קוראת לנו לא רק להתכנס פנימה עם עצמנו ולהתבודד אלא גם לעבוד על החוסן שלנו, לדעת שהכל בסדר גם כשיש אי וודאות, שכל אחד מאיתנו יכול לזה ומה שיגיע, אתמודד. שאין טוב או רע ושכולנו אחד וגם ערבות הדדית אחד למען הסביבה.
זה הזמן לראות על מה יש לנו שליטה. למשל על התדר שלנו ועל התגובה שלנו ללא ידוע הזה, ללא מוכר.
ברמה האישית כל אחד זה פוגש אחרת – יש את אלה שחשים אי יציבות ומכאן שנשלחים למעשה ברמה ההתפתחותית לחפש איפה כן יציב עכשיו ואיפה כן אפשר לייצר יציבות בחייהם. הנה ייצור של חוסן אישי לא תלוי בנסיבות.
יש את אלה שהרעש מבחוץ משפיע עליהם. הם נקראים לדעת לייצר הפרדה אנרגטית, להיות ביציבות עם עצמם. יכולת מופלאה שתישאר הרבה מעבר לקורונה בחייהם.
הדאגה לקרובים שלנו מראה לנו כמה אנחנו אוהבים אותם. אם נתמקד באהבה ונתינה ולא בדאגה נגדיל גם את המערכת החיסונית של שני הצדדים ?
במילים אחרות אם נראה את האפשרויות במקום את הבעיה נבין שעלינו להתמסר למה שבא, לקבל שככה זה עכשיו גם אן לא ידוע או לא מתוכנן והתגובה האישית שלנו לזה, היא זו שתישאר איתנו גם הרבה אחרי הקורונה.
ועוד לא דיברנו על להשקיט חדשות אם זה מלחיץ, להבין שהסיכוי למות הוא אפסי ועוד ועוד. את זה אני משאירה למומחים ממני.
