הראש שלנו כל הזמן חושב, כל הזמן עובד.
בקורס האימון שלי, במפגש הראשון הגעתי כל כך סקפטית. הופתעתי מהכלים שהוצגו בפניי והייתי צינית מאוד
הראש שלי הגן עליי. אמר לי למה לא כדאי לי לשנות משהו אצל עצמי.
כך קרה גם כל פעם שלמדתי משהו חדש או הצבתי לעצמי יעד חדש ולא מוכר.
הראש הזה שלנו שומר עלינו מה"לא – מוכר", מה"לא ידוע". למעשה הראש מזהה תנודות חדשות ומיד מנסה להחזיר לאיזון.
אצלי הראש שלט. מילא אותי במשך הרבה זמן גם בהמון מחשבות שכביכול אמורות להגן עליי
לא להיסתכן, ללכת על בטוח, לשים לב מי רוצה להרע לי, להישמר, להיות ביקורתית כי זה יעזור לי…
להיות בסדר עם כולם, לשים לב מה אומרים עליי ומה יגידו, לחשוב "מה צריך" וככה להשתפר 🙂
אז זהו שלא.
אלה הרגלים.
הרגלי חשיבה שיש לכולנו.
הראש שלנו הרבה פעמים שולט כדי לשמור עלינו
אבל למעשה לא נותן לנו הרבה לזוז, לנוע, להיות בתנועה, לשם כך.
בחיים הכל זז. הכל ארעי. וטוב שכך!
מי כמונו האימהות יודעות שרגע אחד יכול להיות מושלם ואחר לאחריו מלא צרחות (ולהיפך..)
אנחנו כאימהות מבינות את זה הכי טוב!
אצל אחרים הרגש מניע את הכל ויש המון זרימה מדבר לדבר, בלי לחשוב, בהנאה גדולה, ללא גבולות.
גם שם הכל נראה מתוך מראה של אמוציות ויש שליטה של צד אחד.
בשני המקרים אנחנו צריכות את דרך הביניים. את האמצע.
בשנה האחרונה אני מתרגלת מדיטציה כל בוקר!
אני מרגישה ששם יש כלום אחד גדול. יש את "הביניים" הזה. את הרווח בין המחשבות!זה התחיל מתמונה שלי ששמתי לעצמי מתרגלת מדיטציה כביכול על לוח קולאז' גדול -אותו הנחתי בחדר ועברתי לידו כל יום. לא נתתי דעתי עליו אבל זה חילחל.
חשבתי לעצמי גם מי אהיה כשאתרגל כל יום, מה זה ייתן לי?החלטתי לעשות פעולה ורכשתי כמה דיסקים של מדיטציה להתחיל תרגול.
מאז אני מתרגלת כל יום. קמה מוקדם לפני כולם. יש לי פינה קבועה "שלי"
וטייפ מוכן ואני יושבת לי ונהנית.
בהתחלה היה קשה מאוד. הידיים רוצות לגרד. הראש מלא מחשבות
ויש כמובן מחשבת-על שאומרת לי ש"זה בזבוז זמן ויאללה יש לי מלא דברים לעשות.."
אבל החלטתי לא לוותר, לא לתת לכלום להניע אותי. להיכנס פנימה. להגיע לשקט.
אפילו לפעמים הילדים קמים ורואים אותי ומגיעים ללטף ולדבר ואני ב"שלי".
הם אפילו מחקים אותי 🙂היום העזתי וצילמתי עבורכן לראשונה במדיטציה כדי להעביר אליכן את החוויה הזו.
בואו לנסות איתי:
אשמח לקרוא מכן כאן למטה תגובות שלכן, תחושות – איך זה מרגיש אחרי התרגול? מה התחושה?
ומה הדרך שלכן להרגיע את עצמכן?
