הספק, זמן והקשר לאנרגיות

אז מה אם לא הספקתי.
אני אעשה את הדברים כשאוכל. אני חומלת לעצמי.
מקווה להספיק כל מה שאוכל.
לא מגיעה לזה ומבואסת, אין לי זמן.
איזה כיף שהספקתי מה שרציתי.
אני זוכרת את הפעמים הראשונות שתירגלתי מדיטציה לפני 10 שנים.
כיוונתי שעון ל 5:00
הכנתי לי טייפ, דיסק ואוזניות (כן זה מה שהיה אז) וכל בוקר קמתי לתרגל בפינה הקבועה שלי בספה.
(בפעמים הראשונות גם הילדים שלי קמו איתי וזה תיסכל אותי אבל זה כבר לפוסט אחר).
אני זוכרת שבהתחלה חשבתי שזה בזבוז זמן. אני יושבת לי פה בשקט 15 דקות ובזמן הזה המוח קודח לי על כל מה שיכולתי להספיק ולעשות.
הרי אין זמן. לא חבל לבזבז על כלום??
עין אחת לפעמים היתה נפקחת ותוהה אם להפסיק ומשהו בי קרא לי להמשיך. אולי זו הסקרנות או העניין והידיעה שאני רוצה חיבור לעצמי בעוד דרכים שאינן רציונליות.
אלוהימא יודעת כמה המוח שלי קדח ולא שקט. וככה תירגלתי כל יום 15 דקות במשך חצי שנה.
לאט לאט המוח הפסיק לקדוח ואני התמסרתי.
אבל רק בשנה האחרונה אני מבינה לעומק למה התמסרתי והתחברתי.
זה לא רק המוח שהפסיק לקדוח והגיע שקט אלא החיבור לאנרגיה.
המשפטים האלה על זמן והספק ששמעתי סביבי בזמן האחרון, הדליקו בי רצון לשתף ראייה אחרת על הספק וזמן ועל הקשר לאנרגיות.
הרדיפה הזו אחרי עשייה, הספק וזמן היא ראייה של מימד אחד בחיים שלנו לפיו אם אני רוצה להגיע מכאן לשם זה תלוי בזמן ומרחב. במהירות ובמרחק בינינו.
וכך, על סמך הקצב שלי והמרחק ליעד, אפשר לעשות תוכניות ולהגיע ואפילו לחזות מתי.
רק שיש לזה מחיר כי הזמן לפי הראייה הזו מוגבל ומצומצם וכמובן שלא הכל הולך לפי התוכנית. אז יופי שאת חומלת לעצמך ויופי שההספקים לפעמים ממלאים אותך בטוב ובמשמעות אבל את משלמת מחיר על רדיפה כשאת יכולה להנות מכל העולמות.
הייקום עובד אחרת. את לא צריכה להגיע מכאן לשם. את כבר פה והכל יגיע אלייך ככל שהאנרגיה שלך מתמזגת עם האנרגיה בתוכך.
במרחב הזה אין זמן והספק, אין תלות בפעולות וגם לא במהירות של הפעולות. למעשה גם לא צריך תוכניות.
כי כאמור הכל מגיע אלייך
איך?
כדי להגיע לאנרגיה הזו עוברים דרך מימד הזמן. כאן ועכשיו.
אותו זמן שאנחנו חווים שאין לנו, דווקא קיים בשפע דרך תודעה אחרת.
כן הגוף הפיזי בהווה אבל להיות בכאן ועכשיו זה לא להיות בהווה. הווה זה זמן וכאן ועכשיו זו תודעה.
זה לא להפעיל חושים שדרכם חווים את העולם ומגיבים לנסיבות אלא להיות בכלום, בבהייה, לאפשר לעצמנו חוסר וודאות וחיבור לאנרגיה, לויברציה, לתדר, ולשים לב שיש אנרגיה בתוכנו וסביבנו.
האנרגיה הזו רוטטת. לפעמים את תרגישי אותה דרך צמרמורת או תחושת חמימות בגוף, לפעמים דרך אהבה ורכות.
אז בואי תעצרי. תתחברי. תחייכי. תפתחי את הלב. זה כל מה ש״צריך״.
זה נשמע הפוך על הפוך ואיך אפשר? הרי צריך למהר כדי להספיק יותר אבל זה אחותי חיבור שייתן לך הכל.