רוצה להכניס
שמחה לחיי

תרגיל המצלמה

בתוכניות המציאות בטלוויזיה, מצלמים אנשים חיים, מגיבים, מסתכסכים, כשאנחנו מציצים
עליהם מהצד.
באותן תכניות שגם מנתחות התנהגות, נותנים למשתתפים לצפות בעצמם
לאחר מעשה, להבין במה שגו.
לעיתים אין צורך לומר מילה, מספיק לאדם לצפות בעצמו כדי להבין מה עליו לשנות.
אחד מהתרגילים שאני נעזרת בהם, הוא לדמיין שמצלמה מצלמת אותי.
התרגיל מעורר למודעות והיא מאפשרת לי שלא להגיב מתוך הרגל, אלא לבחור בתגובה.
למשל אם ארצה לבחון את ההתנהגות שלי בסביבת העבודה, אני יכולה לדמיין מצלמה שמצלמת אותי,
להתבונן ולראות מה עולה לי. אולי אני פאסיבית אולי אקטיבית או אגרסיבית? אולי עצבנית או משדרת לחץ? איך אני מגיבה ואיך ארצה להגיב?

אפשר לקחת את המצלמה הדמיונית לכל מקום ולכל מצב, במטרה להעלות מודעות.
לפעמים אתן תתבוננו על עצמכן בתוך הסיטואציה או לאחריה ולפעמים תתרגלו את התגובה שביקשתן לעצמכן.
אם בשעת מעשה לא הצלחתן להגיב כפי שרציתן, אתן יכולות לדמיין אתכן מגיבות מתוך בחירה ולנסות שוב כשהמצב יחזור על עצמו.
אם עולה בכן ביקורת, חישבו מה הייתן עושות אחרת? אולי מדברות ברוך, אולי מקשיבות?

התרגיל מעורר למודעות ומאפשר חמלה. הרי בסופו של יום וגם בתחילתו, אנחנו אנושיות.