מרעננת תדר מחדש – מבוא

כי נסיבות גורמות לנו להרגיש משהו, ומה שאנחנו יודעים בתודעה הצרה שלנו,
זה שכדי להרגיש יותר טוב, כדאי לנו ללכת לנסיבות ולשנות אותם,
אז אנחנו נכנסים למוד שליטה.
בימים רגילים, זה יכול להיות אקסל או שיחה עם בין הזוג או להביא כל מיני אנשים שיעזרו לי,
ובימים של משבר אישי, מלחמה או נגיף, זה יכול לשתק,
להעלות חרדות ופניקה ובעצם להרגיש חוסר אונים,
כשלמעשה העניין הוא לא אותם נסיבות,
העניין הוא התדרים שלנו, העניין הוא האנרגיה שלנו.

למעשה אנחנו נולדים כשהאיבר הראשון שנוצר בנו זה הלב שלנו, הלב הפיזי הפועם ולא בכדי ולא סתם,
הוא הדבק שמניע את הכל.
אז אני אוהבת רגע להבין איך הדברים עובדים פה ממש ברמה הרציונלית,
ואני אעשה לכן סדר קצת דיכוטומי, זה לא בדיוק איך שזה קורה, אבל זה עוזר להבין את הדבר הזה. 

מצד אחד אני מבינה שהכל כאן אנרגיה, ואני רוצה לייצר סנכרון בין מי שאני בפנים, לאותה אנרגיה
שמגיעה "מחוצה" לי, שמשותפת לכולנו,

אני והבחוץ הופכים אחד.
איך? על ידי הלב שלי הוא הדבק, אהבה, הודיה, הערכה, ואנחנו נעבוד על זה ונתאמן על הדבר הזה.

מצד שני, אני מבינה שאם כרגע אני מרגישה כאב, עצב, קושי, התנגדות למה שקיים,
אז קשה לי להתחבר לאותה אנרגיה ולהיות אהבה,
ואני לא רוצה ל"משטר" את עצמי ולעשות את זה בכוח,
ולכן חשוב שאני אבין שלא סתם העולם הזה בנוי על ניגודיות,
לא סתם הדברים קורים כאן,
כל דבר שמגיע אליי, מגיע כדי שאני אבין מה אני לא רוצה להרגיש מתוך המגוון שפרוס בפניי,
ומתוך זה אני אבין מה אני כן רוצה.
בדיוק כמו בופה שמוגש לי ואני מבינה שאם אני למשל צמחונית אני לא אקח את הסטייק,
ואם אני לא אוהבת  כוסברה, אני לא אקח סלט עם כוסברה,
אבל אני כן אבין שאני אקח לצלחת שלי את מה שאני כן רוצה.
זה כל מה שקיים כאן.
אז אם אני מבינה שאני לא רוצה לחוות כאב,
אני מבינה שאני רוצה לחוות הקלה, שאני רוצה לחוות אהבה, שאני רוצה לחווות תנועה,
והפוקוס שלי והכוונה שלי הם הכלים הארציים שיש לי בעולם הזה, התלת מימדי שיש לי בו גוף פיזי,
שאני יכולה להשתמש בפוקוס שלי כדי ליצר את מה שאני רוצה.

השילוב בין השניים האלה מתחיל לייצר סנכרון עם השדה המאוחד הזה.
סינכרון של הרגשות והלב עם השכל שלי ובהירות שנוצרת בו,
מייצר חוויה שאני רוצה לפתוח אותה למקומות של התדרים האלה של אהבה ועיטוף
הלב לוקח אותי כגשר למקומות הגבוהים האלה שאני חלק ממשהו הרבה יותר גדול כאן,
ומתוך הדבק שהוא הלב שלי, אני מתחילה להסתנכרן לתדרים מבחוץ,
זה גם גורם לי להרגיש טוב ביום יום וגם גורם לי לייצר מציאות,
המציאות שאני רוצה מתחילה לקרות,
לא תמיד בדיוק איך שרציתי, לפעמים בדרך טובה יותר שהאני הארצית שלי עוד לא מבינה.
ולכן זה דורש גם פוקוס ואהבה וכוונה וגם התמסרות למה שיש, לסמוך על מה שיש ומה שמגיע.
אני עושה כמיטב יכולתי כדי להרגיש סביר, כדי לקבל, כדי להרגיש טוב,
כדי לאט לאט להתמגנט לתדרים המקוריים שאיתם הגעתי עם הלב שלי,
ואני מתמסרת למה שמגיע אלי מהיקום בלי להתווכח.

אנרגיות עובדות כהרף עין, במהירות ולכן גם 5 ימים יכולים להוות את הבסיס לכל הדבר הזה. 

יהיו פה תרגילים פשוטים, פשטות היא העניין, כי אחרת זה לא ילך, זה יהיה קשה מדי,
ואתן מוזמנות להגיב לשאול, לשתף, לבטא ואני אענה ואכוון. 

 כי כל הזמן. קיים כאן תדר, אוהב, עוטף, בטוח, רך, מכיל סביבנו,
תדר שמשותף לכולנו, תדרים של אהבה, של לסמוך, של ביטחון, תדר של שדה מאוחד, שמוכח בפיזיקה הקוונטית,
שמוכח יותר ויותר על ידי המדע היום.
שקיים בתוכנו- 99% ממי שאנחנו, זה אנרגיה,
אנחנו מבינות את זה דרך רגשות, דרך ויברציות, שעוברת לנו מול מישהו,
דרך התרגשות מול משהו שקרה.
יש כאן וויברציות שקיימות סביבנו ומשותפות לכולנו,
כולנו רוצים להרגיש אהבה, כולנו רוצים להיות בטוחים,
כולנו רוצים להיות שייכים.
כשאנחנו מבינות שהכל כאן אנרגיה, אנחנו מבינות שבכל רגע נתון אנחנו או מחוברות לאותה אנרגיה
או מתנתקות ממנה. למעשה אנחנו רוצות כמה שיותר להתחבר לאותם תדרי מקור של אהבה,
של עיטוף. אנחנו רוצות לראות את הדברים מלמעלה, מעל עצמנו, מעבר לעצמנו
ולא בתוך היום יום הסזיפי של כאב או דברים שלא עבדו.