זה אחד הפוסטים החושפניים ביותר שאני כותבת. משהו בי בוער כבר לכתוב את כל מה שיש לי להגיד. רק לפני
ישבנו בתרגול מדיטציה. המנחה ביקש שנשים לב למחשבות ואז נחזור לכאן ועכשיו. שמתי לב שלא רציתי לחזור. היה לי נעים
אחד הדברים שכיף לי להיות במרחב שלהם, לחשוב אותם, להרגיש הוא שהכל קורה ויקרה לי בדיוק בזמן המתאים, שהכל לטובתי
כל מה שקורה לנו זו אנרגיה! דמייני שיש לך אנטנה על הראש שקולטת תדרים. היא קולטת מה שבא מבחוץ –
היא כתבה לי : " מרגישה שנחתתי נמוך ולא מוצאת את השביל חזרה! מרגישה מחנק ולא יודעת מאיפה להתחיל.. פשוט
כמה נעים להיות ברגע הזה בלבד! לא זה לא קל לעצור את המירוץ, את האוטומט, את רשימת המטלות ומנהרת
החלטתי החודש לפתוח כל בוקר בהשראה! זה יכול להיות ספר שאני פותחת אקראית או וידאו משובח שאני רואה (מבטיחה לשתף
אני בתקופה של התפתחות וגדילה. טוב, זה קורה תמיד אבל עכשיו מרגישה את זה בעוצמה גדולה יותר. חושבת שזה אחד
המון פעמים אנחנו מאבדות את האנרגיה שלנו… מרגישות אבודות. מה יחזיר לנו את האנרגיה? הנה מחשבה פשוטה ותרגול מדליק
כל מי שמכירה אותי יודעת שאני ממליצה להחליט כל בוקר על 3 דברים בלבד שאנחנו רוצות לעשות היום. דברים שכשיגיע
אתמול היה מפגש של מועדון המתאמנות שלי. זה מועדון של לקוחות וותיקות ואנחנו מעלות שם שאלות ומתאמנות ופותרות יחד דברים.
לא פעם אנחנו נתקלות בתחושה שאנחנו לבד. תחושה שאף אחד לא עוזר. תחושה שקשה מדיי, תחושה שאין על מי לסמוך.
כלי נגישות