זה היה כתוב שם על הלוח.. "הנס שלי הוא".. כל אחד היה צריך לרשום מה הוא אותו נס שהוא מאחל לעצמו השנה.
תחשבו על זה כמה פשוט – יש ניסים בעולם (מה לא?!) ואנחנו צריכים רק רגע לעצור לאחל, לקוות, לרצות ו…להאמין.
אז למה אנחנו לא עושים את זה?
מהי אותה אמונה שחסרה לנו? למה אנחנו לא סומכים על העולם שהכל ייקרה לטובתנו? ושאם נדייק ונבקש זה גם יתממש?
כמבוגרים אנחנו הופכים ציניים או ריאליים מדיי. כבר לא מאמינים בניסים, למודי חיים וניסיון, לא חולמים או לא מבקשים בסה"כ בקשה אחת קטנה שתתגשם כי זה הרי לא ייקרה נכון? חבל להתאכזב, מה, אנחנו ילדים?!
מבחינתי הרבה שנים ולמעשה עד ממש לא מזמן, כל דבר שהוא לא מוסבר ועובד או מוכח או פשוט כזה שאני לא מבינה – אני לא מאמינה בו.
חוסר האמונה הזה מוביל לחוסר וודאות, לפחד, למחשבות מעכבות ולמעשה תחושה של חוסר ושל קורבנות בעולם.
אם זה ככה הרי שברור שיהיה לי סביבי חוסר ותמיד ארצה עוד קצת מזה ועוד כזה..
כשמשחררים את המקום הזה מבינים שהכל קורה לטובתי ושכל דבר שיש לי או אין לי בחיים נעוץ באמונה הזו שיש או אין לי.
אז שיניתי את דעתי כי אם זה מרגיש נכון, ואם זה עובד עליי או שאני רואה שזה טוב אז אני לא חייבת להבין למה או לחקור או לנתח עד להוכחה הגדולה..
אתן מבינות? בתוך כל אחת מאיתנו יש נר! הנר שלה כילדה הפנימית שבתוכה, זו שמאמינה בה, שיודעת (!) ,
זו המחוברת ל"מקור" הפנימי שלה, היכולות שלה, הרצונות שלה, האור הפנימי הנפלא מלא האינטואיציה,
זה שיודע בדיוק מה נכון לה, מה מתאים לה, לאן עליה ללכת, זה שעושה אותה טובה יותר עבור עצמה, מצליחה יותר במונחים שלה.
לכולנו יש אותו, את הנר הפנימי הזה, אבל לא כולנו נותנות לו לזרוח כי אנחנו לא מאמינות בו, לא סומכות על עצמנו, לא סומכות על העולם
אנחנו לא מאמינות בניסים או שאנחנו רוצות תמיד עוד ועוד ואף פעם לא מסתכלות מתחת לאף על מה שכבר יש לנו.
אור קטן שיכול להפוך לאור איתן, להשפיע עליי, על הסובבים אותי, על הסובבים אותם, על החברה כולה.
יש בתוכך אור נפלא שיכול לחולל בחייך נס גדול! וזה שלך וזה שם וכל מה שצריך לעשות הוא לגעת בו, לאהוב אותו ולהאמין! ואז מתרחשים ניסים!
"היכן שישנה אהבה גדולה , ישנם תמיד ניסים. ניסים אינם תלויים כל כך בפנים או בקולות או בכוחות ריפוי המגיעים אלינו ממרחקים ,
אלא בהתעדנות התפיסה והחשיבה שלנו, כך שלרגע קט עינינו יכולות לראות ואוזנינו לשמוע את מה שקיים בנו תמיד" ווילה קייטר
הבן שלי ביקש באותו לוח בית הספר שני ניסים קטנים: "הלוואי שתהיה לי אחות קטנה ושאח שלי לא ירביץ לי כל הזמן" … (לא הרבה אה?! זה גם בטח ייקרה 🙂)
מעניין שמצד אחד הוא רוצה עוד אחות ומצד שני מתלונן על האחד שיש לו 🙂
איפה אנחנו מתלוננים על ה"יש" אבל רוצים עוד מאותו דבר? איפה אנחנו רואים את האור שלנו? מאמינים בו ופשוט מבקשים??
נסי את זה, תני לעצמך לחלום, תאמיני, תפרגני, תעשי פעולות שיתמכו בזה וזה יביא עוד ניסים ובכל מקרה.. הכל לטובתנו.
"צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר,
ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר.
וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים,
להדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו!" הרב קוק
בואו לאחל לעצמכן ניסים ממש כאן על הקיר! מה אתן מאחלות לעצמכן?
אני מאחלת לעצמי להגיע עוד ועוד לכמה שיותר נשים בארץ, בכל מיני דרכים, בקלילות, בצורה חוויתית ומהנה ומתוך שליחות גדולה! אני מאחלת לעצמי ימים קשובים של אור ומשפחה, שנה של תקשורת נעימה, של הכלה ונוכחות ברגעים הקטנים והגדולים, חוויות של למידה והתפתחות והכל לטובתי הגבוהה ביותר!
תודה! מקסים. מאחלת לעצמי להאמין בניסים, לראות אותם כשהם מגיעים, להודות להם….ולהמשיך לייחל ולקוות תמיד.