חלקכן לא יודעות אבל לפני 7 שנים חוויתי מוות קליני
בלידה של הבן שלי שהסתבכה.
ראיתי ממש מנהרה לבנה עם כל חיי חולפים לפני
ראיתי את ההלוויה שלי ואת אמא שלי שנפטרה 12 שנה לפני זה
אומרת לי שזה לא הזמן ושאחזור חזרה.
הדבר הכי חזק שלקחתי מהחוויה הזו זה את האווירה שהיתה שם.
את התדר המהמם והמעלף שחשתי, את השלווה וההרגשה המדהימה
של הרוגע והשלווה. היה לי שם טוב!
זה גרם לי להבין כמה אנחנו מתעסקים ביומיום במיקרו של שטויות
שלא מועיל לנו. כמה פחד מניע אותנו, כמה טוב לנו בבסיס.
מאז הבנתי שיש לי שליחות ללמד אתכן את הטוב הזה.
היום אני יודעת שבאנו לפה להנות.
לפני שבועיים הגיעה אליי מתאמנת חדשה
ואמרה לי "תכל'ס זה לא רק מעצבן זה גם לא נכון!
החיים הם לא דבש ולא באנו לפה להנות כי עובדה שאנחנו לא נהנים" היא אמרה.
נכון, היא צודקת החיים לא דבש וכל אחת מאיתנו יודעת את זה.
אבל אנחנו יכולות להנות הרבה יותר גם כשקשה ולא נעים.
כי הקושי הזה מגיע לא סתם ויש בו אוצר!
בד"כ כשקשה אנחנו בורחות
וכשטוב אנחנו נאחזות (שלא ייגמר!!)
ואנחנו רק הורסות לעצמנו את ההתפתחות והלמידה.
כי כל מה שמגיע לעברנו מגיע עם מטרה אחת – לפתח אותנו להיות שמחות!
אבל יותר מזה לפתח אותנו בהנאה ובפשטות. בלי סבל ו"שיעורים"
אנחנו נוטות לראות בנסיבות קשות – "שיעור",
מודות שיש לנו "בעיה"
וחושבות שאנחנו מאוד מודעות
ולא מכחישות אבל תכל'ס ככה התדר שלנו מלא ביקורת ושיפוטיות כלפי עצמנו…
למעשה, התגובה שלנו לקושי היא זו שמפתחת אותנו
ולאו דווקא הקושי עצמו וזה מגיע כדי שנראה את הדברים, לדייק לעצמנו
אבל גם להנות על הדרך. לקבל את הקושי כדבר נפלא!
תחשבו על כל מטרה שיש לכן בחיים –
בסופו של דבר זה כדי לקום בבוקר ולחיות בשמחה.
ובמקום זה אנחנו מוצפות "צריכים"
וחושבות כל הזמן "איך" ושוכחות את השמחה,
את המשמעות, את התדר ,
את האנרגיה איתה אנחנו יוצאות ליום שלנו, את האווירה….
מה שווה כל ה"צריך" הזה אם הילדים שלך מקבלים אמא ממהרת כל הזמן?
מה שווה להספיק כל הזמן אם שכחת לשאול את בן זוגך מה שלומו היום?
מה שווה כל זה אם את מרגישה שאת לא מחזיקה את הכל?
תפסיקי את מלחמות מי יותר מסכן עם בן הזוג…
תפסיקי להתלונן כמה את עייפה וקשה לך
תתחילי לייצר את הנסיבות שאת רוצה במקום להגיב אליהן.
קשה לך? תגדירי מה את רוצה?
בעצם ההגדרה הזו את משחררת אנרגיה חדשה וכיוון חדש מופלא.
