לא פעם אנחנו נתקלות בתחושה שאנחנו לבד.
תחושה שאף אחד לא עוזר. תחושה שקשה מדיי, תחושה שאין על מי לסמוך.
כשאני שואלת מתאמנות על כאב שהיה להן בעבר זה איכשהו תמיד מתקשר
לתחושה של "לבד".. אם זה דרך ההורים, האחים, בן הזוג או בבי"ס..
הכאב הזה מניע אותנו גם היום מבלי לדעת ואנחנו נכנסות לא פעם למקום קורבני.
תחושה של ייאוש ושל אוזלת יד.
השעה הקשה של השכבה והמקלחות ואין מי שעוזר.
קושי בעבודה , בשיווק או בענייני כסף – ותחושה של לבד..
אוזלת היד הזו הופכת לכעס ומירמור על הסביבה ובסופו של דבר חוזרת אלינו כמו בומרנג..
הכעס הזה מכרסם והופך גדול בתוכנו.
מבחוץ כביכול הכל בסדר ואנחנו לא יודעות שמה שמניע אותנו הוא ה"לבד" הזה.
אצלי גיליתי שזה גם בעקבות החוסר באמא שלי שנפטרה.
קראתי לעצמי בעבר "נטושה" והפכתי את זה לסיפור שלי.. ככה זה..
אבל אז חשבתי איך אני יכולה לעזור לעצמי?
באחד הימים של תחושת לבד כזו, החלטתי להיות בשקט, להיכנס פנימה ולדמיין אותה.
ישבתי עם עצמי, שתקתי, נשמתי, התרגשתי.
דמיינתי מה היא אומרת לי, הרגשתי את ה"ביחד", את המילים עם האהבה ללא תנאי
את החיבוק ופתאום כבר לא הייתי לבד.
זה היה חזק, מרגש וממלא.
מה שהיה חזק יותר היתה הידיעה שאנחנו אף פעם לא לבד.
כל אחת מאיתנו מחוברת לייקום ולכולנו יחד. כל אחת מאיתנו
מלווה ע"י חוקי הייקום שעוזרים לה ורוצים בטובתה.
לכל אחת מאיתנו יש גישה כזו פנימה לדעת שאנחנו לא לבד!
זה רק עניין של אמונה, של תחושה, של ידיעה.
תרגיל במיוחד לקראת סופ"ש –
1. לעצור מדי פעם ולקחת כל פעם דקה – לעצום עיניים ולמלא את הלב והגוף בצורך שאתן זקוקות לו עכשיו מאותו "יחד" –
הכלה, מיקוד, אהבה, חיבוק, גבולות, התעייצות או אמפטיה.
2. נסו לחוש את התחושה בגוף, איפה בגוף זה מרגיש ה'אהבה ללא תנאי' הזו?
תנו לזה פשוט להיות ותראו אם עולים גם צבעים דימויים נוספים או מילים.
אם המחשבה בורחת חזרו להרגיש את החום והצורך מוגש לכן באהבה, בפשטות, תמיד…
הפעילו את ה'יחד' הזה מתי שרק תרצו ותיצרו תנועה בגוף שתזכיר לכן את התחושה והידיעה שזה תמיד שם!
בואו כמובן לשתף אותי פה למטה 🙂
יעל, זה מדהים עד כמה הפוסטים שלך מדוייקים ובאים אליי בדיוק ברגע שאני זקוקה להם. זו לא הפעם הראשונה שזה קורה. הייקום באמת רוצה בטובתי ושולח לי תמיכה באחד הימים הלא פשוטים בחיי עד כה.
לצערי ההרגשה הזאת של הבדידות מלווה אותי כבר שנים רבות מאז שאני ילדה, למרות הידיעה שהכל אחד וכולם מחוברים. כנראה שהידיעה לא בהכרה שלי אלא רק על פני השטח עדיים. אני מתקשה בביצוע התרגיל… לא יודעת למי להתחבר, את מי לדמיין, לא עולה לי דמות. תוכלי לעזור, בבקשה?
הי קארין,
היופי הוא שזה בתוכך. אין צורך לדמיין מישהו. בשבילי זה היה הטריגר אבל כפי שכתבתי הבנתי שזה אצלי. זה החיבור פנימה שלנו לעצמנו.
מציעה לך להיות בשקט, לעצום עיניים, לנשום ופשוט לחוש ולהאמין שאת לא לבד. תראי מה זה עושה לך, איך זה מרגיש לך. משם תגיע התחושה.
יעל היקרה! תודה מכל הלב! הרגשתי ואני מרגישה את זה! אחזור לכך עוד רבות כדי לחזק את התחושה הזו ביום-יום.
איזה כיף לקרוא! ותזכרי שזה בידיים שלך!