הגעתי ליעל דרך יד המקרה.
גלשתי באינטרנט בניסיון לקרוא עוד חומר על האימהות שלי ועל מי אני כאמא,
ועל הבטחון העצמי שלי בתפקיד החדש אליו נכנסתי, ויצא לי להתקל במאמר של יעל המתקשר לנושא האמהות ומודעות עצמית.
ככה הגעתי גם לאתר שלה, היה נראה לי מעניין והחלטתי שאני רוצה לנסות את תהליך האימון.
הייתי כל כך אובדת עצות ומלאת שאלות זהות, שההחלטה היתה מהירה, לא התלבטתי, פשוט החלטתי והתחלתי באימון.
כשפגשתי את יעל מיד ראיתי איזה בן אדם טוב היא, כמה כוונות טובות יש בה.
היא העצימה אותי ועזרה לי לראות במסע משותף מי אני ומה הערכים שלי,
והחוזקות שלי וכמה אני צריכה לאהוב את מי שאני ולראות את הטוב שבכל סיטואציה.
הנושא האימוני היה: מה עליי לעשות על מנת להרגיש שלמה עם עצמי?
הגעתי ליעל כאמא צעירה בתחילת הדרך. הבן שלי, עמית, היה רק בן חצי שנה.
כל הזמן קיבלתי הערות מאנשים (מאמא שלי, מחמותי, מהגננת, מאנשים ברחוב! ועוד)
על האמהות שלי, ואיך אני צריכה לפעול עם עמית ומה נכון. חשבתי שאני יוצאת מדעתי.
האמנתי מאוד בדרך שלי, אבל חוסר הניסיון גרם לכך שכל הערה עירערה את בטחוני באמא שאני.
הייתי מתייחסת לכל הערה ולוקחת אותה ללב מבלי לשקול האם היא מתאימה לי ואני רוצה לקחת ממנה, או האם היא אינה מתיישבת עם עולמי ואני מתעלמת ממנה.
האימון עזר לי קודם כל להאמין מאוד בעצמי, להבין מי אני וכמה אני שווה,
ומתוך הכוחות האלו – האימון לימד אותי לסנן.
להבין שהאמירה של אנשים נובעת מהעולם הסובייקטיבי שלהם ואינה אמת מוחלטת.
כל אחד נתן לי עצה שמגיעה מעולמו הפנימי, אך לא בהכרח מתאימה לי או נכונה לי.
האימון עזר לי להבין מה כן ומה לא – ולקחת רק את מה שטוב לי.
היום אני במצב שהערות של אנשים פחות ופחות משפיעות עליי או מטלטלות אותי.
למה הכוונה? אם מישהו אומר לי: "איך את מפנקת את עמית. את צריכה להיות יותר נוקשה איתו".
אני עושה עם עצמי דיאלוג פנימי הבוחן את הדברים,
ומחליטה לעצמי אם יש משהו בדברים ועליי להשתפר בנושא הזה,
או לחילופין שהדברים של אותו אדם הם שלו, הם אינם אמת בעבורי,
ועל כן אני לא מייחסת להם חשיבות.
היום אני יודעת מי אני קודם כל כאדם, אח"כ מי אני כאמא של עמית.
בעקבות האימון של יעל ובהמלצתה נרשמתי ללימודים במכון אדלר, מכון אשר מלמד אותי להיות הורה מודע וטוב יותר.
היום יש לי אג'נדה של מהי הורות נכונה, איך אני רואה את חינוך ילדיי,
באילו דרכי חינוך אני מיישמת את הערכים שאני רוצה להעביר לילדיי.
אפשר לומר שאחרי שנים ארוכות של פגיעות יתר וביקורת יתר כלפי עצמי,
אני בעיקר מרגישה שלמה עם עצמי. עם האמא שאני.
ומכל הלב אני יודעת שאני חייבת הרבה מהשינוי הזה ליעל.
יעל – אני שמחה שיכולתי לצעוד חלק מהדרך, מהמסע שלי, יחד איתך.
היית הפיה שלי באותם ימים ואת עדיין נמצאת הרבה בנשמתי במסע החיים האינסופי שלי.
תודה. אוהבת אותך הרבה.
אורלי.