הנושא – איזון בית ועבודה הדרך – מודעות הפתרון – בחירה
החיפוש אחר איזון בית ועבודה ( (WLBהוא הנושא הכי בוער
לאימהות בחיים המודרניים המורכבים.
נדמה כי זה נושא המאגד בתוכו את כל בעיית הנשים, האימהות בעידן שלנו.
איך להספיק הכל? איך לשלב את המרכיבים החשובים בחיינו- ילדים והגשמה (עניין/ ביטוי/ חברה..)
ו… להיות מאושרות. לא לחוש במירוץ מתמיד או לחיות על 'אוטומט'…
איך הגענו לזה:
– העבודה תופסת מרכיב מרכזי בחיינו וגם אישה שלא רוצה לצאת לעבוד,
מחויבת כלכלית כי עלות הטיפול בילדים יקרה ולא יכולה להיות מושענת לרוב על מפרנס יחיד.
– מעמד האישה השתנה- לא רק פמיניזם שקרא לנשים לצאת לעבוד
אלא גם רצון אמיתי של נשים לקבל בעבודה עניין, אתגר והגשמה מחוץ לבית.
– שינוי מעמד הילד- יש לו זכויות, רצונות ומעמד שמצריך מהאם יותר השקעה בילדיה
וגורם לנו כאימהות לרגשות אשמה כשזה לא מתקיים.
– הרצון להיות 'שם' בשביל הילדים. תפקיד האישה המסורתי לא נעלם לגמרי-
רוב הנשים הן עדיין האחראיות על הבית והילדים. ובד"כ גם מרצון.
(נתונים מראים למשל שעל אף שגברים רבים יכולים לצאת לחופשת לידה הם לא עושים זאת.
לרוב הסיבה המרכזית היא רצון הנשים להישאר עם הילדים ולהיות 'שם').
– חינוך מושתת פרפקציוניזם (בבתי ספר, ההורים, מדיה ועוד..) –
החברה, התקשורת, התרבות מראה לנו שאפשר לעשות הכל ולהשיג חיים מאוזנים,
אז למה את לא כזו?
מה זה בעצם איזון?
אם נשאל אימהות מה המילה איזון אומרת להם- הן יאמרו שלווה, שקט, רוגע, אושר, ביטחון, שילוב.
איזון בהגדרה המילונית הוא שמירה על שיווי משקל כאשר שני גורמים מנוגדים נלחמים.
הגשמה והקרבה כבר אמרנו?
ניסית פעם ללכת על קורה? לשמור על שיווי משקל? מה לדעתך הדבר מצריך?
ריכוז? מיקוד? איטיות/ פשטות? הליכה צעד אחר צעד?
האם את יכולה להגדיר את חייך ככאלה? האם את ממוקדת? בוחרת את
צעדיך או הולכת רק כדי לסיים ולהגיע לסוף? על מה המיקוד שלך?
על התוצאה?המהירות? או על הדרך?
איזון תלוי בכמה גורמים:
מיקוד, מודעות ובחירה, זמן, ציפיות מהמצב והרצון להיות מושלמת/ לעשות הכל על הצד הכי טוב.
1. בראש ובראשונה, ההבנה שאיזון הוא עניין של בחירה.
זה לא עניין של חלוקת זמנים מדויקת ושווה בין בית ועבודה.
כל עוד בחרתי לשלב דברים בחיי ממקום של בחירה ושל השלמה –
אני שבעת רצון ומאוזנת. זה לא אומר שאני מחלקת את חיי באופן שווה בין בית ועבודה .
זה אומר שמצאתי את שיויי המשקל הנכון עבורי במסגרת המגבלות.
לכן, השלב הראשון בדרך לבחירה ולמען איזון הוא מודעות. עליי לדעת מי אני,
מה סדר העדיפויות שלי ומה הנתונים שאני לא יכולה ל'שחק' איתם
ומתוך המודעות הזו אני יכולה לבחור.
אימהות רבות מגיעות אליי כשלטענתן הן מודעות למה שמרכיב את חייהן ולמי שהן.
"תעברי הלאה" הן מבקשות.
אני יודעת שתהליך של מודעות לעולם לא נגמר ולא תמיד אנחנו יודעות שאנחנו לא יודעות.
הרבה פעמים מה שאנחנו מגדירות עצמנו "כאני" הוא הזהות החברתית שלנו.
מה ש'עבד' לי בלהציג עצמי, הנרטיב של חיי, הדרישות החברתיות ("מה שצריך", "מה שיגידו").
בתהליך מודעות אמיתית כדאי שמי שאני באמת זה גם מה שייצא החוצה, לזהות שלי.
אז נשיג מקום של אותנטיות ומכאן הבחירות (נכון לאותו רגע) שלמות, מודעות.
אנחנו מנהלות את חיינו.
תהליך ראשוני של מודעות הוא מעצים, מרתק, מסקרן ולא תמיד קל..
אני דוגלת בזיהוי שלא בא מהראש.
כשעבדתי בתחום משאבי אנוש וראיינתי אנשים למשרות,
ראיתי עד כמה הם מציגים את הזהות שלהם, את מה ש'עובד' להם.
לפעמים אנחנו כבר ממש מתחילים להאמין בזהות הזו
ולכן אם אשאל מתאמנת מהם הערכים האישיים שמגדירים אותה היא תענה לי מהמקום הזה..
את המקום הזה אני רוצה לנקות מ'אבק'.
שאלות עקיפות, שימוש בקלפי מודעות, בגזרי עיתון או בדמיון מודרך-
יגלו לי ולה הרבה יותר על המהות של המתאמנת.
2. לפעמים תחושת חוסר האיזון נובעת מההסתכלות שלנו על המצב,
מפרספקטיבה שלנו על חיינו. אנחנו רואים משהו מסוים, אדם או סיטואציה
ומגדירים לעצמנו 'אמת'.
האמת לא מאוזנת. היא קיצונית.
כאימהות אנחנו נתונות ב'מירוץ' אחרי מטלות, תפקידים, עשייה ובעשייה יש קשיים.
המיקוד שלנו הוא עליהם.
לפעמים הסתכלות מחודשת על החיים שלנו וניסיון להעריך אותם מחדש,
יכולה לגרום לתחושת איזון. פשוט ממקום אחר.
לערער על מה שאני רואה בחיי כ"ככה זה".. כאמת לא ניתנת לעירעור.
החיים לא חייבים להיראות לנו כמירוץ.
הם יכולים להיות מרתון למרחקים ארוכים או הליכה נעימה בפארק ביום נעים.
כאמור זו בחירה שלך.
כך גם הבחירה להסתכל על חייך.
כדי לראות את חייך כרגע כמו שהם מהסתכלות מעריכה –
ערכי עבור עצמך רשימת תודה.
על מה את מודה בחייך? רישמי כמה שיותר, חישבי וחפשי עוד ועוד דברים גדולים כקטנים,
הצלחות וכישלונות.
מחקרים מראים שחשיבות הכרת התודה גורמת לנו לראות את חיינו באור אחר,
חיובי יותר וכך להיות שבעות רצון יותר מחיינו.
לפעמים כל מה שצריך כדי להשיג איזון זה את זה.
3. זמן, זמן זמן.. הזמן הוא המשאב היקר ביותר שיש לאדם.
לאימהות בפרט. הזמן הוא מוגבל. לא ניתן לשנות אותו וצריך לדעת לנהל אותו נכון.
אם נוסיף למרכיב הבלתי משתנה הזה עוד מרכיבים
שאין לנו שליטה עליהם (כמו שעות עבודה למשל) נבין למה אנו חשות שחיינו לא מאוזנים,
לא ניתנים לשליטה.
יחד עם זאת, כאמור, איזון לא תלוי רק בחלוקת זמן אלא בבחירה
ואנו יכולות לבחור מה נעשה בזמן שלנו ולייעל אותו.
(את יכולה לקראו גם על ניהול זמן אימהי)
אנחנו יכולות להחליט ממקום שלם.
הגיעה אליי מתאמנת שטענה שהכל נשמע טוב ויפה
אבל היא לא מצליחה לשלב את זה בחייה.
היא עובדת כל יום עד 18:00 ואח"כ מתפנה לילדיה.
לטענתה באופן אידיאלי הייתה רוצה להיות ב- 13:00 בבית אבל לא יכולה.
היא אוהבת את עבודתה ושם אין אופציה כזאת.
אם כך- שיקפתי לה, זו בחירה שלך כרגע לתת עדיפות מבחינת זמן לעבודה.
את לא רוצה לוותר עליה.
כן… היא לחשה ומיד הבהירה שילדיה הם בראש סדר העדיפויות..
"זה בסדר!" אמרתי "כרגע על אף שאת מבקרת את עצמך,
את בוחרת שכך ייראו חייך"
נסי לנצל את הזמן בצורה הטובה ביותר וגם להעיז לדרוש במקום העבודה
לצאת פעמיים בשבוע מוקדם או לעבוד מהבית בחלק מהזמן..
כך תנהלי את חייך וגם תדעי שבחרת באופציה בה את נמצאת".
אם תחושי חוסר שלמות עם זה-
אולי אפשרי לחפש משרה דומה עם שעות נוחות יותר? תעיזי!
אותה מתאמנת בחרה להישאר במשרה שלה,
העיזה לבקש פעם בשבוע לצאת ובעיקר חשה שלמות ושליטה על חייה.
לא עוד 'ככה זה'.
רישמי לעצמך במשך שבוע כל יום מה את עושה, איך נראה היום שלך.
מה מתוך הפעולות האלה רצוי ומה הכרחי.
האם יש דברים הכרחיים (לא רצויים בסדר יומך) שאת יכולה להאציל למישהו אחר?
להיעזר במישהו שיעשה עבורך / איתך?
האם יש דברים רצויים בחייך שלא נכנסו לשבוע שלך?
האם את מנצלת את הזמן בחוכמה בפעילויות הנוכחיות שלך? (למשל ב'זמן ילדים'
האם את באמת איתם או בטלפון/ מסדרת את הבית ואח"כ מתלוננת שאין לך זמן איתם?)
האם את משקיעה בעצמך גם?.
4. אחד הנושאים הדומיננטיים שמקשים על איזון הוא
הציפיות שלנו, ולעיתים אף השאיפה לשלמות.
אימהות רבות מבינות היום שמושלמות הן לא יהיו
אבל רמת הציפיות עדיין מאוד מאוד גבוהה!
לכן, זה אסון אם מה שהגדרתי לעצמי שאני רוצה לא קורה..
אם הילדים לא ציחצחו שיניים, אם הבית לא מסודר ונקי כמו שהחלטתי שאני רוצה,
אם לא הגשתי דברים כמו שרציתי בעבודה ועוד..
חיינו מורכבים יותר עם היותנו אימהות וצריך להתאים לזה את רמת הציפיות שלנו!
מצד אחד באמת לשאוף גבוה, לחלום, לאתגר
ומצד שני, להיות ריאלית, מציאותית
ועם רגליים על הקרקע.
אני מוצאת שאצל יותר ויותר נשים ואימהות יש חתירה לאידיאל,
ראיה של תוצאה בלבד, מחסור של הנאה מהרגע ומהדרך, חוסר סובלנות לקשיים
וכישלונות ולמעשה הגדרת יעד שלא ניתן למימוש. ומכאן- אכזבה יומיומית מהתפקוד,
תחושה של רדיפה אחרי הזנב..
המדיות השונות בעידן שלנו עמוסות במסרים של אימהות מושלמות-
רזות, מג'נגלות, משלבות קריירה ובית בצורה מושלמת, מספיקות הכל.
זה יוצר דמות בלתי אנושית ולמעשה תפיסה ש'רק אני לא מצליחה, לא בסדר'..
יש המגדירות עצמן 'אימהות רעות' – לא מושלמות וחיות עם זה מבחירה.
כמובן שההגדרה נועדה להיות גימיק אבל את בהחלט יכולה להיות אמא טובה
אם את חושבת גם על עצמך, לא נהנית מכל פעילות עם ילדיך ולא עושה הכל 'כמו שצריך'..
נכון, לא כל האימהות חשות שהן צריכות לעשות את עבודתן ולחיות את חייהן
באופן מושלם אבל אצל רבות
השאיפה לשלב את כל התפקידים והרצונות ממוקמת גבוה מדיי ולא אפשרית.
האיזון מושג כשאנחנו חשות שהבחירות שלנו באות ממקום שלם,
כשאנחנו גם מוותרות קצת.
הוויתור הזה הוא התאמת הציפיות שלנו.
לא לוותר חלילה למשל על הילדים שלי או על בעלי..
אלא על הציפיות המוגזמות שיש לי מהם ומעצמי ביחס אליהם!
להחליט על מה אני שמה דגש כדי להתמקד בו.
ד"ר טל בן שחר בסיפרו "אושר אפשרי" ( הוצ' מטר, 2009)
מתאר את הפרפקציוניסטית כאחת שרואה תוצאה בלבד,
לא מקבלת אפשרות של כישלון או קושי,
מפחדת להיכשל וגם לא מכירה ברגשות שליליים.
מבחינתה השאיפה היא לאושר כל הזמן, ללא הפסקה, הכל או כלום,
מבקרת את עצמה בחומרה,
נוקשות ומתגוננת.
בן שחר ממליץ לשמור על שאיפות גבוהות אבל לאמץ גישה אופטימלית
השואפת גבוהה אך גם המכירה את הקושי ואת הדרך בחיים שיכולה
להתעקל ולא נראית כקו ישר למטרה בלבד.
האופטימלית רואה בקושי ובכישלון שיעור,
היא פתוחה להצעות ורואה הזדמנויות, דינמית, סלחנית ומסתגלת.
וויניקוט- פסיכאנליטיקן אנגלי דיבר על "אמא טובה דיה".
הוא התייחס לאמא ביחס לילדיה, לתפקיד שלה אבל אפשרי בהחלט לראות זאת
גם כאישה עם תפקידים רבים נוספים בנוסף לאימהות.
אפשרי לעצמך להיות אמא ואישה המתפקדת מספיק טוב ולאו דווקא באופן מושלם.
הכניסי יותר פשטות לחייך ואל תשכחי את עצמך!
ערכי טבלה המפרטת את האידיאל שלך בנוגע לכל מיני פלחים בחייך
ומה גם מספיק טוב אם יתקיים עבורך?
נסי לחיות לפי החלטות אלה וראי אם את מצליחה להספיק ולהיות שבעת רצון מבחירותיך.
אם לא- הגמישי ונסי לשנות עד שתהיי שבעת רצון.
לסיכום, השגת איזון היא משימה לא קלה. היא דורשת שילוב של שאיפה
גבוהה עם הכרה בקושי, היא דורשת גמישות וסתגלתנות ובעיקר-
הרבה מודעות- למי שאני, לצרכים המשתנים שלי, לאיך שאני רואה את
מרכיבי חיי ולבחירות שלי.
סקרתי כאן את הנושא בכלליות.
ברור שעל מנת להשיג איזון יש צורך
בעבודה מתמשכת, בחקירה עצמית, בזיהוי תקיעויות שונות,
באימון על הנושא, בבחירה בדרך הנכונה לך ובהכרה שאנו אנושיות..!!
תודה לך על המאמר נהינתי לקרוא את המאמר
יעל, סריקה מעמיקה ומעניינת של הנושא, נהניתי מאד לקרוא, תודה וישר כח על עבודתך:)
מאמר יפה מאוד
אני כיום עובדת לומדת שנה ב' לתואר ראשון ואימא ל-3 ילדים
אני מאזנת את עצמי ומתכננת מה שאצלי נותן עזרה שאני מורה ויש לי חופשות ובחופשות עושה דברים שלא מספיקה בזמנים הרגילים
יעל,
איך מתמודדים עם ציפיות של הבעל? אני מרגישה שאני עושה כמיטב יכולתי ויחד עם זאת מחפשת דרכים לשפר ולהשתפר. הבעיה שבעלי אינו רואה זאת כך, מבחינתו אני לא עושה כמיטב יכולתי וכועס. אני גם פגועה מכך וגם יודעת שכרגע הוא לא במקום שמסוגל להבין אותי.
תודה
הי מיכל,
מבינה שזה קשה אבל למעשה זה "שלו".
יכול להיות שההערות לא קשורות בכלל לבית וליחסים אלא מירמור שלו על משהו אחר שיוצא בדרך הזו.
אני כמובן רק משערת כדי להראות שלא תמיד הדברים הנאמרים הם הכוונה.
ככל שתתמקדי בידיעה שאת עושה כמיטב יכולתך ולא תתני לאנרגיה שלו להוריד אותך
את תראי שאת מתחילה להשפיע עליו והוא ייראה שאת שמחה וטוב לך ויצטרף.
הוא יבין לאט לאט ויושפע