כל שנה החופש הגדול הוא אינדקציה עבורי לבחון את איזון הבית עבודה שלי.
שהרי בחופש זה הכי מאתגר!
אני עצמאית, עובדת מהבית והילדים.. בבית!
אז שנה שעברה שיתפתי אתכן כמה החזרתי את התשוקה לילדיי וכמה כיף היה לי
לשלב הכל ושהעיקר היה שאני במצב טוב עם עצמי.
השנה… לא…
השנה חוויתי קושי גדול מאוד איתם.
עידו הגדול שלי כבר בבי"ס (עולה לג') ואפילו שהיה בקייטנה אחת הוא איתי
מיולי. אריאל הצטרף לפני שבועיים..
הוצאתי השנה סדנת הגשמה ועוד קורס אינטרנטי שמאוד רציתי.
עשיתי לנו לו"ז של פעילויות וגם תכנון של סדר יום כללי שכלל גם הימרחות
וכלום וגם בריכה ועוד..
אבל תכלס לא הייתי ברצון להיות איתם במלואי.
היו שם גירויים שקראו לי יותר וידעתי שאני איתם הרבה בכל מקרה
זה לא שנעלמתי.. פשוט לא בא לי!!
והתגובה לא איחרה להגיע – הם רבו ברמות מטורפות כולל מכות ודם…
כל היום צועקים אחד על השני, בוכים ובקיצור נורא!!!!
הבנתי שזה לגמרי שיקוף שלי. שהם לגמרי סנסורים קטנים
שמרגישים שאני לא לגמרי איתם.
ניסיתי לחשוב איך אני עזרת לכולנו.
עלתה בי אשמה (שריר שאני כבר מזמן לא מכירה..)
שאני יודעת שזה בא ממני ואני באמת לא רוצה להיות שם.
דווקא נתתי לעצמי את העצות שלי – להיות קצת זמן לבד – מדיטציה בבוקר,
שנ"צ כדי להטעין את עצמי, קראתי ספר עבה בשבוע ונהניתי מכל רגע,
ובכל זאת – התחושה לא נעלמה – בא לי להיות במקום אחר!
החופשה המשפחתית מתוכננת רק לעוד 10 ימים ואני כביכול… תקועה!
ואז עלה קול שאמר – "את??? מאמנת האימהות?? איך זה קורה לך??"
אז אני רוצה לשתף אתכן עכשיו מה עשיתי בשבוע האחרון
ולפני שהחופש נגמר ומתחילים החגים ועזר לי מאוד! ומהר!
כדי לעזור גם לכן:
1. החלטתי לקבל!! לקבל את ה"מדרגה" שאני נמצאת בה.
תקופה של עומס שבחרתי בו וגם חופש גדול וטבעי שבקיץ ארצה חופשה.
הקבלה הזו לא הובילה לרחמים אלא עצרה את ההתנגדות למצב ואת האשמה.
וכשמקבלים – המצב מתאזן.
כשמתנגדים- המצב גובר.
2. ביקשתי עזרה מהסבתא ומהאיש שלי
(שהשנה דווקא היה איתי ובשנים שעברו ממש לא..) מה שהראה לי שהכל מדויק ולטובתי.
איזה מזל שדווקא כשאני לא במיטבי וצריכה – הוא כן יכול!
בימים האלה של העזרה ריכזתי לי כל מה שיכולתי בענייני עבודה
עשיתי מדיטציה, שתיתי קפה והתחלתי לעבוד ממוקד עד שעשן יצא מהבית..
הספקתי דברים שחיכו לי הרבה זמן!
זה כבר הרגיע את המערכת..
3. מינטרתי "יש לי זמן והכל לטובה" – מדהים כמה מנטרה של יש זמן עושה
זמן וגורמת למערכת להירגע.
יש לי זמן לתקן את המצב עם הילדים
יש לי זמן להבין מה עובר עליי.
יש לי זמן להספקים שאני רוצה בעבודה
יש זמן גם לחופשה בקרוב 🙂
בנוסף, הידיעה שכל מה שקורה לי הוא לטובתי ויש לי כבר כל כך הרבה הוכחות
לזה – נותנת בי ביטחון שבטוח לי במצב הזה. נותנת לי תזכורת לסמוך..
4. החלטתי להנות מהרגע! לקחת את הרגעים הקטנים קטנים במהלך היום
ולהיות שם נוכחת מאוד- לתת משמעות לרגע הזה, להיות שם כל כולי
להנות כאילו כל העולם חדל מלהתקיים באותו הרגע, כאילו אין מחשבות
ואין רצונות ואין ציפיות ומצאתי פתאום הרבה כאלה!!
למשל כשהילדים מתחבקים וזורחים מחיוכים.
למשל כשאני שוחה אפילו 4 דק' קצרות ונוכחת רק במגע המים, בריח ובשמש
הנעימה על העור שלי.
למשל רגע של לגימת מים מהנה אחרי שהייתי צמאה או פיפי משחרר אחרי שהתאפקתי 🙂
והרגעים האלה של כאן ועכשיו ושל הרגע הזה מילאו לי את הלב
ושם נרגעתי…..משהו בי התיישב. נעצרה האשמה, נעצרה הביקורת
ונעצרו הייאוש והבאסה.
שם היה מקום לחיוך ולהקלה.
מה שקרה הוא שברגע שאני הפסקתי את כל הסערה הפנימית
קיבלתי את המצב ונהניתי מהרגע – הילדים נרגעו לגמרי.
סנסורים אנושיםי קטנים כבר אמרתי??
הם לא רבים כבר שבוע, מרגישים שאני איתם אפילו שלא תמיד ממש נוכחת לידם
(כמו ברגע זה שאני כותבת לכן כאן והם בעניינם ובבית – שקט!)
ו….. אני רוצה לבלות איתם!! אתמול רצתי לקחת אותם מהסבתא
כי בא לי!!! למרות שיכלו להישאר שם עוד ואני תיכננתי לכתוב לכן את זה..
וזה הכי חשוב לי מהכל….
עדיין חוקרת מה עוד עזר לי ומבטיחה לשתף.
בנוסף, שולחת למנויות האתר בימים הקרובים תרגילים נוספים של מתאמנות שלי.
הן המציאו והסכימו שאשתף את כל הקהילה כדי שכולנו נהנה מהימים המאתגרים האלה.
מוזמנות לשתף כאן מה דעתכן ומה עובד לכן בחופש הגדול ואתן רוצות שכולנו נהנה